תרגום ראשון לעברית מיצירתה של דניאלה הודרובה, מהסופרות וחוקרות הספרות החשובות והמקוריות בצ׳כיה בימינו, כלת פרס המדינה הצ'כית לספרות (2011), פרס פרנץ קפקא (2012) ופרס מגנזיה על הספר הטוב של שנת 2016.
בהקדמה למהדורה העברית של בשתי דרכים, שהודרובה החלה לכתוב בשנת 1977 בזמן הקומוניזם ופורסם רק ב-1991, היא כותבת: "המשפט הפותח את הרומאן בשתי הדרכים – 'אֲליצֶה דָוִידוֹבִיצ'וֹבָה לא הייתה מעלה בדעתה...' – באמת היה המשפט הראשון ברומאן הראשון שלי. כבר הייתי מבוגרת, שנים רבות אחרי שעברנו מן הדירה שבבניין אשר מול בית הקברות אולשאני, כשסיפרו לי הוריי על הילדה היהודייה שקפצה בימי המלחמה מחלון חדר הילדים שלי, משום שלא רצתה לנסוע עם הטרנספורט".
עלילת הספר – רומן פיוטי, המתאר בריאליזם מאגי סיפור נוגע ללב שעוסק בגבול שבין החיים והמוות, באירועי חייהם הרגילים של בני אדם הנקלעים למערבולת ההיסטוריה – מתרחשת בפראג, בבית דירות אחד, בדירה אחת בקומה החמישית, ובבית הקברות אולשאני השוכן מעבר לכביש. כאן וגם שם דרים החיים והמתים בכפיפה אחת, וכל הנשמות כרוכות זו בזו.
המבקר דייויד ווהן כתב על הספר: "יש רומנים שמציעים מסע אל מקום אמיתי או מדומיין. אחרים לוקחים אותנו למסע אל עולמות הנפש. לעתים עולה בידו של סופר לעשות את השניים גם יחד. זהו המקרה של דניאלה הודרובה והרומן שלה".
אֲליצֶה דָוִידוֹבִיצ'וֹבָה לא היתה מעלה בדעתה כי חלון חדר הילדים שלה תלוי נמוך כל כך מעל בית הקברות אוֹלְשָאנִי – כה נמוך, עד שגוף יכול לעבור את המרחק בתוך פחות משני שניות.
מישהו כמו מתאנח חלושות במזווה. אליצֶה פוסעת פנימה ורואה: ליד השולחן יושבת סבתא ודמעות זולגות מעיניה. על השולחן פרושה מפת השבת. אולי מישהו עוד יעשה ממנה פעם שמלה, חושבת אליצה, שמלת שבת.
