שלושה סיפורים מאת ג'רלד יוּ טיריט־וילסון, הברון בֶּרנרס הארבעה־עשר (1883–1950) – סופר, מלחין, צייר ואסתטיקן בריטי, שהתפרסם בשם לורד ברנרס. בסיפורים – פרסי וולינגפורד, הגמל והרוזן אומגה – משרטט ברנרס בהומור אפל וחד כתער, בשילוב של אירוניה ואבסורד, אוסף של דמויות בלתי נשכחות.
ברנס היה וירטואוז של השפה, שנודע בחוש הומור פרוע, בעולם פנטסטי ואידיוסינקרטי, ובהתנהגות אקסצנטרית: הוא נהג לצבוע את היונים שלו כך שכאשר שוחררו ועפו אל־על נראו כמו "עננת קונפטי בשמים"; הוא הזמין את מוֹטי, סוסהּ של פנלופי בטג'מן, לתה. בגן נשתלו פרחי נייר ובסלון קיבלו את פניו של הסוס מיטב החברה הבריטית.
מתוך פרסי וולינגפורד:
השהייה בביתה של גברת פּוֹנטיפְרָקט נחשבה בעיני רבים להנאה לא לגמרי צרופה.
אדרבה, היו מי שהתקשו כל כך למצוא את הצד המהנה שבדבר עד שלאחר ביקור אחד לא שבו עוד. אולם סרבנים כאלה היו נדירים, וגברת פּוֹנטיפְרָקט לא התקשתה למלא את ביתה באורחים בכל הזדמנות. בעשור הראשון של המאה העשרים היו סופי־השבוע בביתה שם דבר, כמעט אפשר לומר — מוסד לאומי.
גברת פונטיפרקט היתה עשירה, אופנתית וגחמנית. גחמנותה התבטאה בחיבה מופלגת לחסכנות. על פי רוב אין הקמצנות נחשבת תכונה מלבבת במיוחד, ואולם, דווקא הדבר הזה, על אף כל התלאות הכרוכות בו, עורר את חיבתם של ידידיה.
