ספרה השני של הפסיכולוגית הקלינית והמשוררת דנה לובינסקי מבקש להשיב לאימהוּת את מעמדה כיסוד החזק בטבע. כנגד תרבות המקדשת אינדיווידואליזם ונפרדוּת, לובינסקי מנסחת בשפה פואטית ייחודית שיר הלל לאימהות שבבסיסו הכרעה אתית.
"בתוך ים הצער והשנאה היום רואה אור ספרי השני פעם בערת, שבו ניסיתי לפלס דרך אל קולה של האם - אל ההכרעה האתית לאהבה ולמבט בעיניים טובות שקל כל כך לשכוח ולהשכיח", כתבה לובינסקי בפייסבוק, והוסיפה: "מאז אוקטובר אני חושבת על התקווה ועל האימהות: על התקווה שבאימהות, ועל האימהות שבתקווה - על הכורח להחזיק עבור ילדינו את האמונה שהעולם הוא מקום טוב ובטוח, על המידה שבה האפשרות הזו מותקפת כרגע, ועל כמה איני רוצה שהאמונה הזאת תהפוך לאשלייה ולתעתוע. רבים משירי האהבה שבספרי פעם בערת שראה אור השבוע ונכתבו לפני המלחמה, הפכו כך לשירי תפילה. אני נושאת אותה היום לכל האימהות באשר הן".
הֲרֵי אֲנִי אִמָּא שֶׁלְּךָ
בְּחָלָב זֶה בְּדָמִים אֵלּוּ
הֲרֵי אַתָּה בְּנִי
וְגוּפִי שֶׁכְּבָר רַק שְׁאֵרִית שֶׁל גּוּפְךָ
מִתְמַעֵט וּמְהַסֶּה רְחָשָׁיו
שֶׁיָּנוּחוּ חַיַּי בְּסָמוּךְ אֶל חַיֶּיךָ
וְרוֹוֵחַ חֵיקִי וְנִפְקָחוֹת מִדּוֹתָיו
לִהְיוֹת מֵלִיץ יֹשֶׁר שֶׁלְּךָ בָּעוֹלָם
וְעֵינַי מְכַסּוֹת אֶת צִלָּן
שֶׁאֶמְצָא דַּרְכְּךָ בִּזְרוֹעוֹתַי
שֶׁיִּשְׁקְקוּ כָּל הָעֵת בְּאֵרוֹת אִישׁוֹנַי
כְּשֶׁתִּרְכֹּן לְעֶבְרָם
לָנֶצַח תּוּכַל לִלְגֹּם יָפְיֶךָ
