שירה בשני קולות - קול הסבתא וקול הנכד בתקופת הקורונה - בספר שיריו השני של אדם רצון, המשחק עם גבולות הז'אנר ובוחן את טיבה של השירה עצמה בתוך החיים.
כתב היד הוא עדות של זיקנה נוכח החיים והמוות, נוכח מגפה ובדידות. זוהי גם עדות של אהבה ופחד, של יופי וכיעור, של ליווי אל המוות ושל חיים, ובמיוחד של מערכת יחסים קרובה ואינטימית בין סבתא לנכד, ששניהם פוסעים יחד אל אותו המקום, שממנו יחזור, אולי, לעת עתה, רק אחד מהם.
אדם רצון הוא בעל תואר דוקטור בספרות עברית, מרצה ומנחה קבוצות בנושאי חינוך, ספרות וכתיבה. ספר שיריו הראשון, צריך להילחם במובן מאליו, ראה אור בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2019. ספרו המחקרי מוות דיאלוגי ראה אור בהוצאת אוניברסיטת בר אילן בשנת 2023.
"מָה אֲנִי יַגִּיד לְךָ אָדָם, קַמְתִּי בַּבֹּקֶר
וְעָשׂוּ כָּאן הַכֹּל כּוֹמוֹ הַבַּיִת שֶׁלִּי,
כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלִּי כָּאן, הַכֹּל בַּמָּקוֹם,
מַמָּשׁ כּוֹמוֹ הַבַּיִת."
אַתְּ בַּבַּיִת, סָבְתָא, לָכֵן הַכֹּל כָּאן, בַּפִּנָּה שֶׁלָּךְ כְּמוֹ שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת.
"לֹא לֹא לֹא, עָשׂוּ אֶת זֶה מַמָּשׁ מַמָּשׁ כּוֹמוֹ
הַבַּיִת שֶׁלִּי. לָמָּה הֵם עוֹשִׂים כָּכָה –
לֹא יוֹדַעַת."
סָבְתָא, אַתְּ זוֹכֶרֶת שֶׁאִמָּא שֶׁלָּךְ הָיְתָה אוֹמֶרֶת:
רוֹחְת בֵּית אְ־סֻּלְטָאן, זַי בֵּיתִי מַא כַּאן?
זוֹכֶרֶת? אֵין כְּמוֹ הַבַּיִת שֶׁלָּךְ.
"אֲנִי רוֹאָה שֶׁאַתָּה זוֹכֵר טוֹב טוֹב אֶת הַמִּלִּים שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי.
זֶה טוֹב. אַתָּה צוֹדֵק. כּוֹמוֹ הַבַּיִת שֶׁלִּי
אֵין."
