החזאית, המורֶה והנערה והדג, שלושת פרקי הנובלה החזאית, מספרים את סיפורם של שלושה בני משפחה אחת, המתגוררים בשכנות אך בולטים בבדידותם בעולם.
החזאית המקומית של עיירה נידחת היא היחידה שמסוגלת להזהיר מפני שטפונות בזק המאיימים על האזור. יכולתה נתפסת ככוח על-טבעי כמעט ומקנה לה מעמד מיוחד, אך כשהיא מנבאת שחורות לא כולם מוכנים לשמוע את מה שיש לה לומר, יחסיה המשפחתיים והחברתיים מתערערים והכול נעשה מעונן.
זהו ספרה השלישי למבוגרים של תמר וייס גבאי, ממקימות ועורכות כתב העת לספרות המוסך, כלת פרס דבורה עומר לשנת 2022 על כתיבתה לילדים.
היא נכנסה בצעד מדוד אל הרחוב הראשי של העיירה שלה, כמו רוכב בודד שירד זה עתה מסוסו לבחון את המקום. הסרבל הנצחי שלה, מבד קורדרוי בצבע בז', היה משופשף קצת אבל נקי, וכך גם הטריקו הלבנה הקצרה שלבשה מתחתיו. למותניה חגרה ברפיון חולצה משובצת כחול, ואת הכובע החזיקה בידה. היא התחילה ללכת לאורך הרחוב. היה מתבקש שעיניים רבות יעקבו אחריה מבעד לחריצי תריסי הבתים, יביטו בהערצה ובדאגה אחרי האישה הצועדת, יחידה בצהרי היום ברחוב הדומם, כמו שריף מקומי, כמו אקדוחנית אל דו־קרב.
היא פסעה, צמתה השחורה כמעט לא נעה על כתפה. פניה לא אל דו־קרב. היא תלך רק עד קצה העיירה, אל הצוקים. אולי תצליח להציץ מטה ולראות, או לפחות לשמוע, אם הם באמת ירדו אל תוך קניון החווארים העמוק כדי להשתיק את היללה המטרידה הזאת.
