"היינו חשופים זה לזה. הוא היה וידוי מתמיד. ליחסים בשניים אין עדים. כאן הדברים קורים כפי שהם קורים, והם לא יכולים לקרות כאשר אנחנו נצפים", כותב זהר כוכבי, בספר הביכורים שלו, קרתגו - סיפור אהבה ויחסים בינו ובין החתול שלו שמת בגיל 21.
קרתגו כותב את היחסים בין אדם לחתול, שני בעלי חיים שפועלים בעולם ביחד ולחוד ותופסים את עצמם כסובייקטים שווים. הכתיבה, מהפנטת כמו חתול שנועץ מבט, מבקשת לאחות שברים ואובדן באמצעות פסיעה רגישה על פיסות של אהבה, זיכרון ואבל הנגלים בתוך מרחבי שכחה.
המחבר נע בין עבר רחוק לעבר קרוב ובינם להווה, ופורש ללא ריכוך או ייפוי את סבך היחסים והתלות ההדדית. הספר בנוי קטעים-קטעים שמסמנים נקודות במישור, שעם חיבורן תוך התקדמות הקריאה נחשף ובוקע לאיטו מערך מסועף ותלת-ממדי של קשר עמוק ושל אינטימיות.
זהר כוכבי - יליד קריית ביאליק (1970). מנגן, עורך, מתרגם. דוקטור לפילוסופיה.
קדיש
כששאלו אותי על קאטו הזקן ועל מותו, אמרתי: ״הוא היה בן 21, חי בשלוש יבשות, הוא היה חתול מפואר והוא מת זקוף.״ כשאני אומר את זה אני מרגיש שאני מדקלם מעין קדיש פרטי. לרגע, לא קצר, אני לא מבין את המילים שבקעו מפי, מדוע אני אומר אותן ומה הטעם. ההתפרצות שלו לחיי הייתה ממוקדת וסוחפת, ובגיל אחר הייתה יכולה להיחשב לאגבית. זה היה כשלא ידעתי מה זה לא להיות צעיר. אני לא מדייק. ואולי אני מדייק מדי. כי חוטי המחשבה דקים, והקצוות שלהם פרומים. העיוות הוא בעצם ההסבר. על ההבנה להתרווח בתוך השברים של סיפור האהבה הזה, שכמו כל סיפור אהבה שייך לעצמו וקורס לתוך עצמו.
