"כל־כולו רגע קצר, שעדיין מהדהד לאורך חיים שלמים", כותבת מריה ואן ריסלברגה, סופרת וציירת בלגית (שהיתה גם אשת סודו והביוגרפית של אנדרה ז’יד), על מה שהתרחש ארבעים שנה לפני הכתיבה – סיפור אהבה בלתי אפשרית בין נשואים על חוף בים הצפוני, בסוף המאה ה-19.
מעטות הפעמים שנאמר כל כך הרבה וכל כך טוב על אהבה כזאת בין נשואים כמו בנובלה העדינה לפני ארבעים שנה, שבה מנציחה מריה, האחראית למסופר, את האירוע המכונן ביותר בחייה. הספרון ראה אור בעברית בסדרת פטיט - PETITE של הוצאת תשע נשמות.
אותך אני צריכה להעלות באוב, בית קטן בחולות. כל קולותיך נותרו בתוכי, כמו שאון הים בקונכיות; מדרגות העץ שלך גנחו תחת הצעדים הקלים ביותר, רוח הים הרעידה את כל אבריך, כנפי טחנת הרוח שממול סבבו בקול צליפה כמו מפרשים מיטלטלים, ובלילות ירח הן ציירו פסים על לובנך. חוף מבטחים שברירי, רועד כמו יצור מבוהל, אני מעמידה את עצמי במקומך: שנינו היינו המקום מעורר החמלה שבו התרחש הסיפור הזה, וכל־כולו רגע קצר, שעדיין מהדהד לאורך חיים שלמים.
