יש תקווה – מסע פילוסופי־קיומי

"בואו נקשיב לפרופ' אבי שגיא, פילוסוף וחוקר של הפילוסופיה היהודית, שלוקח אותנו למסע קצר אך מעשיר וחיוני מאין כמוהו בעקבות התקווה, לא לפני שיפרק לגורמים, כמתבקש, את פשר הייאוש", המליץ ירון פריד במעריב על הספר שלפנינו, הנחוץ במיוחד בימים אפלים אלה של צער, כאב, עצב, תסכול וחרדה.

"תקווה היא עמדה אקטיבית ולא פסיבית", קובע שגיא ביש תקווה, שבו הוא מתייחס לטבח השבעה באוקטובר ולמלחמה בזה, ומנתח את היסודות המאפשרים לחרוג מהייאוש ולהאמין בתקווה. הוא מראה כי התקווה אינה אידאולוגיה, אמונה דתית או פוליטית, אלא הוויה הנטועה בתשתיתם של חיי אנוש. זהו תיעוד מסעה של התודעה האנושית (קירקגור וקאמי כאן, גם ויקטור פרנקל, ויטגנשטיין ואפילו שולי רנד) – מהאובדן והצער אל התקווה, דרך חירותו של האדם להתגבר על נסיבות חייו ולעצב מחדש את עולמו.

כתב עידו פכטר, עורך ושותף בכתיבת הספר, שראה אור בהוצאת אדרא ומכון הרטמן: "תקווה איננה ודאות שיהיה טוב. תקווה איננה ציפייה שיקרה משהו מסוים. תקווה היא גם לא אופטימיות. תקווה היא היכולת שלנו לומר 'אף על פי כן' לנסיבות ולצאת למסע של שינוי שסופו לא ידוע".