כיצד הציתה החלטה אחת בזמן ניתוח חירום תיאוריות קונספירציה סביב רצח הנשיא קנדי? האם אפשר היה למנוע את מותו של הודיני? מהי תרומתה של המלכה ויקטוריה לעולם הכירורגיה? מה בכלל קורה לגוף בשעת הניתוח, וכיצד הוא מגיב על פגיעתם של סכין, בקטריה, תא סרטני או קליע? מהי הסיבה לרוב הניתוחים שכולנו מכירים ומי חשב עליהם לראשונה?
תשובות לשאלות אלה ורבות אחרות בספרו המרתק של המנתח ארנולד ואן דה לאר הבוחן את הסיפורים הגדולים של עולם הכירורגיה, החל במאות שנים של ניתוחים ללא הרדמה והקזות דם מיותרות וכלה בסיפורי מקרה של מטופלים מפורסמים, מנתחים ידועי שם ובעיקר - ניתוחים יוצאי דופן, שדרכם הוא משרטט את ההיסטוריה המדממת והמעניינת של עולם הכירורגיה.
אחד הפרקים בספרו של ניקולס טוּלפּ, מנתח אמן וראש עיריית אמסטרדם במאה השבע־עשרה, נקרא בתרגום מילולי מלטינית, "איש חולה עוקר אבן מתוך חזית גופו". טוּלפּ מתאר מגוון רחב של הפרעות ומוזרויות רפואיות שנתקל בהן בשנים שבהן היה רופא בעיר, ובהן "התקף שיהוקים של שנים־עשר יום", "התנוונות של אגודל אחרי הקזת דם", "סיבה נדירה לריח פה דוחה", "אישה הרה שאכלה 1,400 דגים מלוחים", "ניקוב שק האשכים", "השתנה יום־יומית של תולעים", "כאב בפי הטבעת ארבע שעות אחרי הטלת צואה", "כינים בשיער הערווה" ופרשה מקברית מעט של "מותן שנכווה בברזל מלובן". ספרו Observationes Medicae נכתב בלטינית ונועד לקוראים שהם רופאים ומנתחים כמוהו, אבל תורגם להולנדית בלי ידיעתו והיה לרב־מכר גם בקרב קוראים הדיוטות. הסיפור על הנפח יאן דה דוט, שהסיר בעצמו אבן משלפוחית השתן שלו, בוודאי היה אחד הפופולריים, מפני שציורו של יאן בשעת פעולה הופיע על עמוד השער של הספר.
