גופה של פעיל ימין משיחי הנמשית אל חוף הים מתחילה את עלילת המתח של רחוב 60, ספרו השלישי של אלדר גלאור, הממשיך את ספרו המרתק מדריך לגידול ילד.
עלילת הספר מתרחשת בעיקרה בשכונת עג'מי, שכונה ערבית יהודית נפיצה ביפו שעוברת ג'נטרפיקציה. פעילי ימין קיצוני מרעידים את השכונה, תנועה שמאלנית רדיקלית יוצאת מאזור הנוחות של השמאל ואינה מתכוונת לשתוק. למציאות הזו מגיעה משפחה של שלוש נפשות, שעוברת באופן זמני מיישוב אקולוגי מבודד בצפון לעיר השוקקת והמסוכסכת. בתוך הסערה גדל גם ילד, אותו רשמו ללימודים בבית הספר הדמוקרטי, מקום שהיה יכול להיות גן-עדן עבורו אך הופך לסיוט מתמשך ולגעגוע אין סופי לחיים שעזב מאחור ביישוב האקולוגי.
במהלך שהותם נתקל אב המשפחה בקונפליקטים אידאולוגיים ובשאלות של המוסר. בציר זמן מקביל פועל בירושלים וביפו סוכן שב"כ שחששו ממלחמת אחים מאושש. האם גיבורי הספר יצליחו להתמודד? או שהבריחה תהווה את הפתרון האידיאלי עבורם?
גלאור משלב בספרו פרטים מחייו הפרטיים, עובדות היסטוריות, אקטואליות פילוסופיות ותרבותיות, בספר שהוא אתגר אינטלקטואלי, היכול גם להיקרא כפנטזיה פוסט אפוקליפטית, המשלבת סוגיות של חברה המתפוררת לשבטים שעויינים אחד את השני ובכללן סוגיות של החינוך הדמוקרטי.
בחוץ יורד גשם. ברקים מתפרקים אל תוך הים. יעלה עדיין לא חזרה מהעבודה. אני עוזר לאמיל להכין שיעורי בית במתמטיקה. הוא לא באמת צריך עזרה. אני שומע דפיקות על הדלת. אני מציץ דרך העינית. הייתי בטוח שזה השכן, אבל עומדת שם אישה בשנות הארבעים לחייה. היא לובשת ג'ינס וחולצה שחורה ארוכה וז'קט עור שחור עם פייטים מוכספים. לוקח לי זמן לקלוט שהיא ערבייה.
"אני השכנה מרחוב איבן סינא", היא אומרת, "מספר ארבעים וחמש", היא מצביעה לכיוון דרום. היא מתנצלת על ההפרעה ומסבירה שבעלה עדיין לא חזר מהעבודה והבן שלה מאושפז באיכילוב ושהיא תקועה בלי מזומן ואולי אני יכול לעזור לה.
אני אומר לה שבטח. אני בודק כמה יש לי בארנק ומושיט לה שטר של חמישים. היא נראית מאוכזבת.
"מונית עולה שבעים וחמש", היא מתנצלת.
יכול להיות שבשלב הזה כבר הייתי אמור לקלוט שהיא נרקומנית. היא רזה מדי ויש משהו מנותק במבט שלה ומרבית הפייטים ממעיל העור שלה נפלו, וגם, איזה ערבייה בדיוק תדפוק על דלת של יהודי ותבקש ממנו כסף למונית?
אני עושה שטות ונותן לה שטר של מאה. הנחתי שהיא תחזיר את החמישים, אבל היא לוקחת את השטר, ממלמלת ברכה בערבית ועדיין לא נראית מרוצה.
"מה עם המונית בחזרה?" היא שואלת בהיסוס.
