עתלית. סוף. מאת ניצה להט היא נובלה דחוסה, הפורשת את עולמה העשיר של נטלי, אימונולוגית וחוקרת וירוסים המתגוררת בעתלית. מחלתה הקשה של נטלי ואובדנו של בנה מהווים תשתית טראגית להתבוננות פראית, וירטואוזית ומפוכחת על קץ העולם והאנושות.
בתוך הדיסטופיה האקסטטית והאינטימית הזו מתנהל קולה יוצא הדופן, נע בין דמויות, נופים, אורגניזמים ותתי-סיפורים, מעמיק להביט אל תוך האדם וסביבתו, אַבֵל על האחרית ולא חדל לבקש את הראשית.
הספר, בהוצאת אפיק, הוא אחד מארבעה הספרים הראשונים בסדרת חרטום לספרות מקור בעריכת עינת יקיר, המעניקה במה לקולות ביכורים (ספר ראשון או שני). למה חרטום? "דמיינו אונייה שחרטומה מפלס לו דרך באוקיינוס חשוך", נכתב באתר אפיק. "מדי פעם אור מהבהב, אלומה של מגדלור או חזיון שווא, והחרטום אינו אלא אפו של הכותב, הירכתיים - לחייו, ארובות עיניו מנועים, והשובל הלבן, הקוצף ברפאי החושך, הוא הסיפור. את כותביו, יוצרות ויוצרים בראשית דרכם הספרותית, משיטה הוצאת אפיק".
הבית שלי בעתלית הוא הבית הראשון בחיים שלי שאני אוהבת. לא הבית בקומה השלישית בצפון תל-אביב, שגרתי בו מלידה עד שמלאו לי כמעט שבע-עשרה, כשאימא שלי מתה. לא הדירה השכורה בסמטה אלמונית, ליד האריה בעל עיני האזמרגד, שגרתי בו כשלמדתי באוניברסיטה ועשיתי קריירה והתחלתי לאמץ כלבים והתאהבתי באנרי בן-לולו – רק הבית בעתלית.
