בכותר ה־26 בסדרת דרש של הוצאת דחק, לראשונה בתרגום לעברית, קטעים נרחבים מיומנו של המשורר, המחזאי והסופר הצרפתי אלפרד ויקטור דה ויניי (1797־1863), מאבות הזרם הרומנטי בשירה הצרפתית.
היומן, שנחשב כיום לאחד מפסגות היצירה של דה ויניי, ראה אור לראשונה ב־1867, כארבע שנים לאחר מותו. את מהדורתו הראשונה פרסם הסופר והמבקר לואי רטיסבון, שערך את הנוסח הראשוני מתוך עשרות המחברות שנמצאו בעיזבונו של דה ויניי ושנכתבו במהלך ארבעים שנה. לספרון נלווית אחרית־דבר מאת מרטין רודן, וכן מצורף כנספח תרגומו של ק.א. ברתיני לשירו הנודע של דה ויניי משה.
קשה להעלות על הדעת שרובספייר היה ילד, שנישא בזרועות אומנתו, שאימו חייכה אליו ושאמרו עליו: "הילדון היפה הזה!"
יום אחד, שעה שהחליפה את חולצתה, הבחינה שכלבה מביט בה ומלקק את רגליה; החולצה שפשטה נשרה מהר מידי, והשנייה עוד טרם נלבשה. עירומה כולה שמטה את החולצה שבידה, ואחוזת בהלה השליכה את עצמה על המיטה והתעלפה.
בצרפת, רוב הקהל ההמוני מחפש באמנות את המבדר ואף פעם לא את היפה. זהו אפוא סוד ההצלחה של הבינוניות.
איני יכול לקרוא עוד אלא ספרים הדורשים ממני עבודה. כשאני קורא ספרים אחרים, מחשבותיי מחליקות כמחרשה על שיש. אני אוהב לחרוש.
