אהבת נשים - מונולוגים על יציאה מאוחרת מהארון מביא סיפורי חיים של נשים שגדלו בעולם הטרוסקסואלי שבו הקיום הלסבי היה מוסתר ומוחבא, ופורש מסעות מרתקים של נשים שבחרו לאהוב נשים ולפתוח פרק חדש בחייהן.
במונולוגים שפורשת בספר יהודית יהב נחשפים סיפורי חיים מורכבים, שתחילתם בילדות ובנערות והמשכם באמהוּת, גירושים, התאהבויות, פרידות והתחלות חדשות. בכל סיפור מתגלה עולם ומלואו של המובן מאליו ההטרוסקסואלי שאליו ועליו חונכנו לפני שנים רבות, וגם היום הוא נחשב מודל לדרך החיים ה"נכונה".
גם אם לעתים נדמה שהסיפורים האלה שייכים לעולם שהיה ואיננו – הרי היום נשים יכולות לחיות עם נשים ואפילו להביא לעולם יחד ילדים וילדות – למעשה לא מעט נשים חוות חוויות דומות לאלה המתוארות כאן,
איך קורה שפתאום, בגיל מבוגר, אישה מחליטה שהיא לסבית? האם תמיד ידעה שהיא אוהבת נשים? ואם ידעה, מה גרם לה להתחתן עם גבר, להקים משפחה — ואז לשבור את הכלים?
לשאלות אלו, שהופנו אליי לא פעם, היו לי בדרך כלל תשובות מגומגמות. כן, הייתי כבר אישה גרושה כשהבנתי בבירור מה אני רוצה, וכן, היו סימנים מוקדמים בתקופת הנישואים, סימנים שלא הובנו עד סופם, ולא, אני לא מתחרטת על עשרים שנות נישואים, שבאו מאהבה, וכן, אני מאוד שמחה, גאה ומאושרת בילדיי ובנכדיי.
קרוב לעשר שנים חלפו בין הגילוי המטלטל לבין היציאה הפומבית שלי מהארון. במהלך השנים האלו נהגתי להסתיר את מדף ספרי הארוטיקה הנשית, שאותם קניתי בהתרגשות בחנויות של ספרות נשים בברלין ובלונדון, ואת אהובתי אז הקטנתי לכדי "חברה טובה". הגילוי לווה בקושי לקבל את עצמי כ"אחרת" ולהשלים עם ה"חריגוּת", ובעיקר עם הצורך המאיים משהו לחשוף את עצמי בפני אחרות ואחרים ולתת פומבי לחיים המשתנים שלי.
העיכוב ביציאה מהארון לא נבע רק מהקושי להודות שאני אוהבת גם נשים. האמנתי שהשיחה הזו תחייב מבט נוקב על שנות הנישואים ועל "מה היה אז", שאלות שיעניינו בעיקר את הילדים. "הרבה יותר קל לצאת מהארון מול ההורים," אומרת יעל, אחת המרואיינות בספר. "במוקדם או במאוחר הם יקבלו את הבן ההומו או את הבת הלסבית. הרבה יותר קשה לצאת מהארון מול הילדים, שלא פעם מתביישים באמא הלסבית שלהם."
