לכאורה, לא קורה כמעט מאומה בצדו השני של הרחוב. אלא שעיון מקרוב בסיפורים מגלה שקורים דברים משמעותיים בחיי הנפש של הגיבורים בספרה של אליה אלכסנדר.
לעתים מדובר בחוויית המיאוס המצטבר המומרת באימת האובדן; לעתים מגויסים האמנות וכוח הדמיון לשירות הטירוף שבבדידות; הגעגוע אל הבית המוּכר מתחלף בזוועת הגילוי ששוב אין זה הבית; ובסיפור אחר אישה נולדת אל מותה.
אלמלא התבוננות העומק, כוח ההבנה וכישרון התיאור של אליה אלכסנדר, היו דמויות ספרה נבלעות כהשתקפויותיהן בעולם, ולא נודע כי באו אל קרבו וכי יש כמותן המתהלכים בינינו ובעצם, הם לא רק "הם", לא פעם הם אנחנו.
