תשע פנטזיות על אהבה היא כותרת המשנה לספרו של הפסיכולוג הקליני עמוס פריבס – "ניסיון לעזור לקוראים ולקוראות להבין טוב יותר את אוסף התפיסות שגיבשו לעצמם באשר למיניות, ולהציע להם דרכים חדשות להתבונן בו", כפי שכותב המחבר בהקדמה, "לראות סקס בכל מקום".
בתשעת פרקי בין פרויד לפורנו, שבו שזורים גם קטעים מהבלוג חקירות פנים שפרסם פריבס בשנים האחרונות באתר הארץ, דן המחבר בלשון בהירה ובנימה אמפתית במיניות המעצבת בדרכים סמויות וגלויות היבטים רבים מאוד בתפיסת המציאות שלנו והשלובה באזורים רבים בתוכנו.
פריבס דן בתחושות של דחייה ומשיכה, במיניות בטריטוריה מונוגמית, בהתמכרות לפורנו ובפנטזיות שנדמה שאי אפשר לממש, בביטויים ישירים ועקיפים של משאלות ארוטיות, בחוויות הטרוסקסואליות והומוסקסואליות, וגם מציע פתרונות לסוגיות מורכבות, בספר המסמן גרעין משותף לדילמות מיניות שנראות שונות מאוד זו מזו.
מתוך ההקדמה, לראות סקס בכל מקום:
בדיחה ידועה מספרת על פסיכולוג שמציג בפני המטופל שלו כמה כתמי דיו, ושואל אותו מה הוא רואה בהם. "כּוּס, כּוּס פתוח, כּוּס הפוך, כּוּס גדול, ולידו עוד כּוּס קטן שרוכב על אופניים", משיב לו המטופל. "אדוני! איזה תשובות פורנוגרפיות אתה נותן!" מזדעזע הפסיכולוג. "אני?!" עונה לו המטופל המופתע, "תראה איזה תמונות אתה מראה לי!"
צחוק בצד, התהייה מי אחראי לתוכן המיני אכן מרחפת בקליניקה בכל פעם שמדברים על סקס: האם מי שמביט או מי שמביטים בו? מי שחושף את עצמו או דווקא מי שמזמין את האחר להיחשף? כך או כך, נראה שאף אחד מהצדדים אינו מעוניין שיחשבו עליו שהוא רואה סקס בכל מקום. ואולי בשל החשש הזה המחשבה שיש קשר בין דחפים מיניים לקשת רחבה של מצבים נפשיים, מעוררת בימינו התנגדות דומה לזו שעוררה כשניסח אותה לראשונה פרויד בווינה של סוף המאה ה–19.
