כולם רוצים להאריך חיים, אבל אף אחד אינו רוצה להיות זקן. נינוחות עוסק בקושי שלנו לקבל את השינוי שחל בנו עם ההזדקנות. אנו מתייחסים לכל שינוי שעובר עלינו - אם גופני, חברתי, מנטאלי או נפשי - כאל "קלקול" והצטמצמות. הספר מציע לקבל את הזקנה כתקופה העומדת בפני עצמה כמו כל תקופה שעברנו בחיינו.
וילהלם שמיד, פילוסוף חופשי ומורה רוחני-פילוסופי, מישיר מבט אל התקופה שאנו מנסים לחמוק מלהתמודד איתה, ומתווה את הדרך להזדקנות נינוחה, בהשראת אמו.
"הרעיונות שלי לא נבעו מההזדקנות שלי אלא מזו של אמי", הוא אומר." הערצתי את אמי על הנינוחות שבה חוותה את הזדקנותה... והצצתי מעבר לכתפה כדי ללמוד ממנה מה שרק אפשר, למקרה שיום אחד, כמו כולנו, אזדקק לנינוחות הזאת, ושאלתי את עצמי איך אוכל להגיע אליה בעצמי בעתיד הרחוק."
בתחילה לא הייתה זו אלא תופעה שהפליאה אותי, התבוננות שהעסיקה אותי שוב ושוב. בהתקרבי ליום הולדתי החמישים נשאתי לראשונה הרצאה בנושא שלא הרפה ממני: ההזדקנות. אנשים מבוגרים ממני פנו אליי ואמרו: הרצאה יפה, איש צעיר, אלא שאתה עדיין לא יכול לדעת את כל הדברים האלה!״ ואכן, הרעיונות שלי לא נבעו מההזדקנות שלי אלא מזו של אימי. הערצתי את אימי על הנינוחות שבה חוותה את הזדקנותה, חוויה שונה מזו של רבים אחרים, והצצתי מעבר לכתפה כדי ללמוד ממנה מה שרק אפשר, למקרה שיום אחד אזדקק לכך. ממה נבעה הנינוחות הזאת? איך אוכל להגיע אליה בעצמי בעתיד הרחוק?
