"מאז ומתמיד ניסיתי להבין איך אנשים מנצחים את המוות. זאת אומרת, איך הם ממשיכים הלאה אחרי שהגרוע מכול קרה להם", כתבה בפייסבוק נטעלי גבירץ, מחברת המתנדבת שהיה מועמד לפרס ספיר, עם פרסום הרומן השלישי שלה, העולם הבא – רומן בעל נופך אגדי, הבנוי על פי חמשת שלבי האבל שחווים גיבוריו.
אדי ועברי נפגשים באחוזה בקליפורניה. הם חולקים מטען גנטי, אבל מעולם לא נפגשו. אדי בטוח שעברי - שמגיע אליו מישראל – עומד להרוג אותו. אחרי הכול, הוא אחראי למוות של אימא שלו, עדן. בסוף כל הדרכים מובילות אל עדן, שהייתה ציירת מחוננת בגיל 15, והכישרון הכי גדול שלה היה היכולת לאהוב. מה נשאר מכל האהבה הזו? שלושה בנים, שני ציורים, שחקן קולנוע מפורסם מדי והמון ציוצי ציפורים.
העולם הבא, סיפור על אנשים שאיבדו מהר מדי ויותר מדי וסוף סוף מתחילים לתקן, עוסק במה שמפריד בין בני אדם ובמה שהופך אותם למשפחה. כשהחלקים מצטרפים זה לזה מתברר שהאמת היא הסיפור הכי טוב שאפשר לספר.
בבוקר ההוא אל־איי הייתה חומר ששואף להתפשט במאוזן. קו הרקיע בקושי נגע בשמיים, והעננים חלפו בקצב אחיד של מסוע בשדה התעופה. גם אדי ביקש להתפרשֹ ככה. הוא צף בבריכת הטורקיז שטוח ומאוזן, עיניו עצומות תחת משקפי רייבּאן שחורים, אוזניו אטומות באֵיירפּוֹדס. פרט לשני האביזרים האלה הוא היה עירום. גפיו הצעירים נמתחו על פני המים. כמה זמן אפשר לצוף על הגב בעיניים עצומות? שעה? חמש שעות? יממה? אולי הוא ישבור שיא גינס? ואולי כבר שבר. ידוע שרבים משיאי גינס הגדולים ביותר מעולם לא תועדו.
