בירושלים של סוף שנות החמישים, מוצא שמואל אַש מפלט ופרנסה כאיש שיחה לגבר מבוגר, נכה וחד מחשבה. בביתו הוא פוגש אישה ומתאהב בה נואשות. השלושה מסתגרים בבית האבן שבקצה העיר, ונדמה שהם שוקעים בשגרה שקטה.
בספרו החדש, חוזר עמוס עוז אל ירושלים החורפית של שלהי תקופת בן גוריון. יחד עם גיבוריו, הוא בוחן את עצם ההחלטה להקים מדינה, ואת המלחמות שבאו בעקבותיה, ושואל אם ניתן היה לבחור בדרך היסטורית אחרת לגמרי.
"הנה כאן סיפור מימי החורף של סוף שנת חמישים ותשע ותחילת שנת שישים. יש בסיפור הזה שגיאה וחשק, יש אהבה נכזבת ויש איזה עניין דתי שנשאר כאן בלי מענה. בכמה מן הבניינים עדיין ניכרים סימני המלחמה שחצתה את העיר לפני עשר שנים. ברקע תוכלו לשמוע נגינת אקורדיון רחוקה או צלילי כלות הנפש של מפוחית פה לפנות ערב מאחורי תריס מוגף."
