יעל נאמן כבר נגעה לנו בבטן הרכה ברומן-ממואר היפהפה, הקשה והמפוכח היינו העתיד מ-2009. הספר, שלדעתנו נכנס מיד לפנתיאון הספרות העברית החדשה, תיאר בכתיבה נקייה, חודרת וצלולה את חייה של חברת הילדים בקיבוץ יחיעם - מהגרעינים האידיאולוגיים והנוקשים ביותר של "השומר הצעיר". נאמן, ילידת הקיבוץ, לא נפלה לבורות צפויים כמו רחמים עצמיים או סלסולי התחשבנויות, ויצרה שפה מרתקת ותמונה בלתי נשכחת.
בספרה השני, כתובת אש, מקובצים סיפורים שחלקם פורסמו בעבר בכתב העת מטעם ואחרים רואים אור לראשונה. הסיפורים היפהפיים מסופרים כולם בגוף ראשון, ובכולם מוטבע חותם כתיבתה הייחודי של נאמן: עברית מתוחכמת בפשטותה, אירוניה ספוגת רגש וגיבורים שהתשוקה להבין את העולם דוחפת אותם למצבים קיצוניים.
נאמן שוזרת את האוטוביוגרפי עם הבדיוני למלאכת מחשבת ספרותית ולשונית, בספר הנחתם בנובלה שוברת לב על ניסיון ההתאבדות של אמה ועל סערות חייה שהובילו אותה למעשה הזה. מומלץ מאוד.
