כמה שבועות לאחר שהקורונה שיתקה את העולם, גילה פרופ' דן אריאלי, מהחוקרים המובילים בתחום הכלכלה ההתנהגותית בעולם, שהרשתות החברתיות בוערות נגדו, אישית. הוא החל לחקור לעומקה את תופעת השוואוּת, כלומר האמונה במידע כוזב, כדי להבין מי הם האנשים המאמינים בתיאוריות שווא וקונספירציות, מפיצים דעות ללא עובדות מבוססות ובלי לקחת אחריות, ומה מניע אותם.
באמונות שווא, תרגום לספרו של אריאלי Misbelief: What Makes Rational People Believe Irrational Things, הוא מנתח ארבעה סוגי גורמים להידרדרות לשוואוּת – רגשיים, קוגנטיביים, אישיותיים וחברתיים – ושואל האם ואיך אנחנו יכולים להתמודד עם מי שהוא מכנה השָׁוַואִים ועם אמונותיהם, והאם גם אנחנו יכולים יום אחד להפוך להיות שוואים בעצמנו.
"דן, אני לא מאמינה שהפכת לבנאדם כזה. מתי נהיית כל כך אנוכי? איך השתנית כל כך?"
זיהיתי את השם על האימייל — שרון, אישה שפגשתי כמה שנים קודם לכן כשהיא ביקשה את עזרתי בסדנה תאגידית שהיא העבירה בנושא שינויים התנהגותיים. בזמנו, עזרתי לה במשך שלוש שעות לצקת יותר תוכן להרצאה שלה, ועשיתי את זה בשמחה ובהתנדבות. אחרי הסדנה היא התקשרה כדי להודות לי, ובכך הסתיימו יחסינו — עד ליולי 2020, אז קיבלתי את ההודעה המשונה והחידתית הזו.
מיד שיגרתי תשובה: "לְמה בדיוק את מתכוונת?"
בתשובה שלה היו כמה לינקים, וכשלחצתי עליהם, מצאתי את עצמי יוצא לאחד המסעות המדאיגים, המטרידים והמרתקים ביותר בחיי. נדמה היה שאני צועד לעבר קצה המציאות המוכרת לי, ומסיט וילון שמאחוריו נחשף יקום מקביל, שבו מישהו עם הפנים שלי, הקול שלי והשם שלי מבצע מעשים מרושעים, שמסכנים את האנושות ברמה הגלובלית. זה הרגיש לי כמו סצנת פתיחה של רומן מדע בדיוני, ואני הייתי הגיבור, בעל כורחי.
