האם היהדות הרבנית נוצרה בהשפעת הנצרות? האם התורה שבעל-פה יכולה הייתה להיכתב לפני המאה העשירית? האם דמויות מרכזיות בספרות הרבנית הומצאו לצרכים נרטיביים? מהו מקום חיבורו של הקוראן והאם הוא אכן יצירה אסלאמית? - תשובות לשאלות אלה ורבות נוספות בספרו של ההיסטוריון ד"ר יגאל בן־נון, העוסק בקריאה ביקורתית של ספרי הברית החדשה, המשנה, התלמוד והקוראן, בניסיון לשרטט את שלבי ההתפתחות של שלוש הדתות המונותאיסטיות.
בן-נון קובע כי אחרי המרד הגדול נגד רומי וסיום חיבור ספריו של יוסף בן מתתיהו, יבש המידע ההיסטורי על היהודים. במשך אלף שנה איננו יודעים מה עלה בגורלם. אגדות ומיתוסים חסרי בסיס עובדתי גויסו כדי לנסות ולמלא את החסר. מחקר זה בא להפריך ניסיונות אלה. בן נון אינו מקבל שום הנחה כמובנת מאליה, ושוטח את שאלותיו ותובנותיו המקוריות בלשון בהירה ונגישה.
מחקר זה עוסק ביהודים ולא בדת היהודית. הדת היהודית צמחה זמן רב אחרי עידן פולחן קורבן הדם במקדשים. המושג דת, במובן הנוצרי של המילה, אינו מתאים להגדרת זהות היהודים בראשית התהוותם. היהדות הפכה לדת רק בתקופה המודרנית על ידי הוגים באירופה, כתגובת לדת הנוצרית. המונח דת לא היה בשימוש בתקופה העתיקה. כך גם מושגים כמו זהות או לאום.
