אילנה זפרן (נולדה ב-1972) היא קומיקסאית, קריקטוריסטית וסופרת, העוסקת ביצירתה, בין השאר, בחייה האישיים כלסבית מחוץ לארון, במערכות היחסים הזוגיות שלה, בדעותיה הפוליטיות ובאהבתה לחתולים.
זפרן נולדה למשפחה דתית, וגדלה באשקלון. מתגוררת כיום בתל אביב.
בשנת 2005 יצא לאור בהוצאת מפה רומן גרפי פרי עטה, סיפור ורוד, המספר את סיפורה של קהילת הלהט"ב בישראל, שבו משולב סיפורה האישי של זפרן.
מאז שנת 2006 הופיע במקומוני עכבר העיר עמוד קומיקס פרי עטה בשם רישומון. גיבוריו הן זוג הנשים "אמא 1" (שהיא זפרן עצמה) ו"אמא 2" (זוגתה של זפרן), והחתולים רפי וספגטי. בשנת 2013, עם סגירתו של עכבר העיר, עברו החתולים רפי וספגטי למדור פינת ליטוף במוסף הארץ, המתפרסם עד היום בעיתון, אחת לשבוע, בימי שישי.
הספר רישומון, שכלל מבחר מטוריה מהשנים 2013-2006, ראה אור בעברית בשנת 2014 בהוצאת פרדס, והתפרסם גם באנגלית (Soaring Penguin Press, 2021) תחת השם המבריק Urban Tails.
בשנת 2022 ראה אור בהוצאת טל-מאי ספרה של זפרן נמוכונת, שאותו כתבה ואיירה, ושנתיים אחר כך הצטרף אליו רומן המכתבים הגרפי, גלויות לב, שראה אור בהוצאת אסיה.
"החיות מאפשרות לי לדבר על מחשבות של בני אדם, להכניס הומור ונקודת מבט מקורית", סיפרה אילנה בראיון בהארץ עם נעמה ריבה לקראת צאת רומן המכתבים הגרפי, ובו קובץ גלויות שג'יין ארמדילה כותבת ומציירת לחברתה, מרמיטה, ובהן אינספור איורים של חיות בר נוספות.
"השפה של זפרן היא כמו־ילדית, אבל אנשים בכל גיל יכולים למצוא בה את כאביהם", כתבה נעמה ריבה, ואילנה הוסיפה בראיון: "אני מאוד אוהבת את הארמדיל [...] זו חיה שנראית מוזר, לא ידידותית. היא נוטה להתבודד וחיה במאורה. אני מרגישה שאנחנו דומות. היא מיוחדת ויוצאת דופן, אבל יש בה צד שרוצה להיות כמו כולם [...] באיורים ובסיפורים שלי אני תמיד מעדיפה חיות על בני אדם, וכנראה גם בחיים. אני טבעונית לא כולל קינוחים. החלטתי שהספר יאויר בחיות בר ולא חתולים. ככה קיבלתי מגוון אינסופי. יש הרבה חיות. המרמיטה היא החיה הנוספת שמרכזית. היא חשובה כי היא גורמת לארמדילה להיפתח".
