שאשה אינה אלהים

רוחמה וייס

תיאור
הוּא אָמַר לִי: הַשְּׁתִיקוֹת
שֶׁלָּךְ נוֹחוֹת, נְכוֹנוֹת לִי
הוּא אָמַר: אֲנִי אוֹהֵב שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת
לְהִסְתַּדֵּר לְבַד. לְהַצְלִיחַ
(מַקְסִים אוֹתוֹ שֶׁאֲנִי לֹא עוֹשָׂה מִזֶּה עִנְיָן)
הוּא אָמַר שֶׁהוּא אוֹהֵב וְנוֹחַ לוֹ
שֶׁאֲנִי לֹא מֵהַנָּשִׁים שֶׁמְּמַלְּאוֹת אֶת הֶחָלָל מִלִּים
שֶׁהוּא אוֹהֵב שֶׁאֲנִי לְעַצְמִי עוֹלָם מָלֵא. שֶׁיֵּשׁ סְבִיבִי
שֶׁקֶט
 
שָׁתַקְתִּי.
לֹא גִּלִּיתִי לוֹ שֶׁכָּל הָעֹשֶר הַזֶּה בָּא לִי
כִּי גָּדַלְתִּי עַל אִי בּוֹדֵד, שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ
גִּלּוּי עֲרָיוֹת.

 

ספר שירה חדש, אישי במיוחד, של רוחמה וייס, שבו היא פורמת את קשר השתיקה על גילוי עריות, שנים של בדידות וסביבה שסירבה להאמין. וייס היא פרופסור לתלמוד בהיברו יוניון קולג' בירושלים, מחברת ספרי שירה, פרוזה ועיון, ובעלת טור שבועי בענייני יהדות ב-Ynet.

 

 

מתוך הספר
וּמָה אֶעֱשֶׂה וְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם
כָּל כָּך בַּשָּׁמַים
וְאָבִי שֶׁבָּאָרֶץ הוּא שֶׁגָּזַר עָלַי
אֶת גָּלוּת הַיַּלְדוּת
וּכְכָל שֶׁעוֹבְרוֹת הַשָּׁנִים מִתְבַּהֵר
שֶׁאִשָּׁה אֵינָהּ אֱלֹהִים
שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַחְזוֹר גָּלוּת וּתְקוּמָה.
לְאִשָּׁה יֵשׁ בַּיִת אֶחָד
וְיַלְדוּת חֲרֵבָה אַחַת
וְאִשָּׁה לִפְעָמִים צְרִיכָה לְהַשְׁלִים.