שלוש שנים חלפו מאז נמלט המפקח הארי הולה מרוחות הרפאים של חייו באוסלו ועקר להונג קונג, שם התפרנס בתור "יועץ לבעלי חוב" בגביית חובות מחייבים שמפגרים בתשלומים, בעודו עושה כמיטב יכולתו להתגבר על האלכוהוליזם ועל הרס יחסיו עם רקל.
אהבתו לרקל מחזירה אותו לאוסלו, לאחר שנודע לו שאולג בנה נעצר באשמת רצח של נרקומן צעיר. הארי יוצא לברר אם יש ממש בהאשמות נגד הנער שהוא היה לו כאב, ומגלה שבעיר נמכר סם חדש ומסוכן ששינה את מערך הכוחות של כנופיות הפשע. כשאולג משוחרר ממעצרו נדמה להארי שהוא יכול לשוב לחייו הנוחים בהונג קונג, אלא שחושיו מדריכים אותו להישאר באוסלו ולחקור את הפרשה עד תומה.
רוח רפאים הוא הספר התשיעי של יו נסבו בסדרת הבלש הארי הולה, המפקח השתיין, הבלתי צפוי והשנוי במחלוקת במשטרת אוסלו.
היללות קראו לה. כמו חיצים של קול הן חדרו מבעד לכל קולות הערב האחרים של מרכז אוסלו, נהמת כלי הרכב המתמשכת מחוץ לחלון, הסירנה הרחוקה שעלתה וירדה, פעמוני הכנסייה שזה עתה התחילו לצלצל. בשעת ערב זו, ולעתים גם מעט לפני הזריחה, היא תרה אחר מזון. היא העבירה את חוטמה מעל הלינוליאום המטונף שעל רצפת המטבח. במהירות הבזק רשמה לפניה את הריחות ומיינה אותם לשלוש קטגוריות: אכיל, מאיים או לא רלוונטי להישרדות. הריח החמוץ של אפר סיגריות אפור. הניחוח המתקתק, הסוכרי, של דם על פיסת צמר גפן. הריח המר של בירה שהדיף הצד הפנימי של פקק של בקבוק בירה רינגנֶס. מולקולות של אדי גופרית, סָלפֶּטֶר ודו־תחמוצת הפחמן הסתננו מתוך קופסית מתכת ריקה, עם מקום לכדור עופרת בקליבר תשעה מילימטרים ובאורך שמונה־עשר מילימטרים, כדור שנקרא, בפשטות, מָלָקוֹב, על שם האקדח שלו נועדו הקליעים במקור. עשן מבדל סיגריה בוערת עדיין, מגולגלת בנייר שחור שעליו הנשר הלאומי הרוסי ובעלת פילטר מוזהב. הטבק ניתן לאכילה. והנה שם: משב קל שנשא עמו ריח של אלכוהול, עור, שומן ואספלט. נעל. היא ריחרחה אותה. והגיעה למסקנה שאי אפשר לאכול אותה באותה קלות שבה אפשר לאכול למשל את הז'קט שבארון, זה שמדיף ריחות של בנזין ושל בעל החיים הנרקב שממנו הוא עשוי. מכיוון שכך, התמקד עכשיו מוחה של המכרסמת בשאלה כיצד תצליח לפלס דרכה בכוח על פני מה שמונח לפניה. היא ניסתה לעבור משני הצדדים, ניסתה לדחוק את גופה, שאורכו עשרים וחמישה סנטימטרים ומשקלו חצי קילו בקירוב, אבל לשווא. המכשול שכב על צידו, עם הגב אל הקיר, וחסם את החור שהוביל אל תוך המחילה שלה ואל שמונת גוריה העיוורים והקירחים שזה עתה נולדו וצרחו בקול הולך וגובר מרוב רעב לפטמות שלה. הר הבשר הדיף ריח של מלח, זיעה ודם. בן אדם. בן אדם חי־עדיין: אוזניה הרגישות קלטו מבעד ליללות הרעב של הגורים את פעימות הלב החלושות.
