בשבח הלא-כלום

תיאור

לואי קוֹקלֵה (1754-1676) הוא סופר צרפתי מתוחכם, שנון, חד לשון, סרקסטי ומקורי ביותר. בספר קטן זה הוא מהלל את הלא-כלום על כל צורותיו והופעותיו בחיינו, ובכך הוא שם ללעג ולקלס את הסגנון הרציני והחגיגי, שלא לומר הנפוח, הפומפוזי, של טקסטים פילוסופיים אחרים האופייניים לתקופתו, תקופת הנאורות. 

 

קוקלה פורש את מסכת טיעוניו על לקצה גבול ההיגיון וניכר בו שהוא מתענג על חידוד הפרדוקסים שעליהם מתבססים דבריו.

 

בשבח הלא-כלום תורגם לשפות רבות ורואה עכשיו אור לראשונה גם בעברית, בתרגום ראובן מירן, באדיבות ההוצאה העצמאית נהר ספרים.

 

מתוך הספר

מהו הלא־כלום? הלא־כלום הוא לא־כלום.

בדומה לאלוֹהוּת, הלא־כלום עצום מֵמדים, בלתי ניתן למדידה, ומתפרש אל מעבר לכל שאר הדברים. הלא־כלום הוא בלתי מִשתנה ובלתי ניתן לחלוקה. אי אפשר להגדילו ולא לגרוע ממנו. הוסיפו נא לא־כלום ללא־כלום, התוצאה תהיה תמיד לא־כלום. גרעו לא־כלום מלא־כלום, מה שיישאר הוא תמיד לא־כלום. הלא־כלום אינו בא מאיש, וכל מה שאנחנו רואים בטבע בא מלא־כלום. השמש הכה מאירה הזאת, גרמי השמיים הנוצצים האלה, המזרקות המקסימות הללו, האחו המרנין הזה, המישורים המגוונים האלה, האגמים, הימים, ההרים והמכרות הכה יקירים האלה החבויים בתוכם – כל אלה נוצרו מלא־כלום. הבשרים הכה עסיסיים האלה שאנחנו אוכלים בתאווה כה גדולה, היינות המשובחים שאנחנו שותים בהנאה כה רבה, הפירות המתוקים, הליקרים הנפלאים שעימם אנחנו רוקחים את המעדנים שלנו – כל אלה מקורם בלא־כלום. יתרה מזאת, השליטים האימתניים האלה שאנחנו משרתים אותם בכבוד כה רב, שׂכיות החמדה מרוממות הנפש שאנחנו מאלילים בעונג כה גדול, הידידים העדינים האלה שאנחנו מוקירים בלבביות כה חמה – כל אלה מוצאם היישר מהלא־כלום.

•