גופותיהם של שלושה גברים שחורים, שנסחפו לחופיו של אי קטן ושלו אי-שם בים התיכון, מאיימות להרוס עסקה כלכלית, שאמורה להביא רווחה לתושביו. האם יצליח ראש האי למנוע את חשיפת העניין? ומיהו אותו מפקח מסתורי שמגיע ושואל שאלות שעלולות לערער את תוכניות התושבים?
כפי שעשה בספריו הנפשות האפורות והדו”ח של ברודק, גם בספרו החדש, ארכיפלג הכלב, מביא פיליפ קלודל מעשייה מודרנית - תעלומה קצבית ועוצרת נשימה על קהילה שחייה הנינוחים נגדעים באחת בעקבות אירוע יוצא דופן. בכתיבה חדה ומדויקת, מציב קלודל בפני גיבוריו הכרעות שיחשפו את אופיים האמיתי, את צרות אופקיהם ואת אנוכיותם.
כמו תמיד, קלודל אינו מגדיר את המקום ואת הזמן, כי הסיפור שהוא מספר אינו משל ואינו מציאות, אלא משהו שהוא בתווך, בין לבין - עלילה שמתרחשת במקום בדיוני ורחוק, ובכל זאת קרובה למציאות חיינו.
עוד מספרי פיליפ קלודל במגדלור
אתם חומדים את הזהב ומפזרים את האפר. אתם מעכירים את היופי ומשחיתים את התמימות. אתם מניחים לקילוחי בוץ גדולים לזרום בכל מקום. השנאה היא מזונכם, האדישות - המצפן שלכם. אתם יצורי השינה, בתרדמה תמידית, גם כאשר אתם סבורים שאתם ערים. אתם פירותיו של עידן מנומנם. התרגשותכם בת־חלוף, כאותו פרפר הממהר לפרוש כנפיים ומיד נשרף באור השמש. ידיכם לשות את חייכם כחמר צחיח ודהוי. בדידותכם מכלה אתכם. אנוכיותכם מפטמת אתכם. אתם מפנים עורף לאחיכם ומאבדים את נשמתכם. אופייכם מחמיץ מרוב שכחה.
כיצד ישפטו במאות הבאות את תקופתכם?
הסיפור שאתם עומדים לקרוא ממשי כפי שאתם ממשיים. הוא מתרחש כאן כפי שיכול היה להתרחש שם. יהיה נוח מדי לחשוב שהסיפור התרחש במקום אחר. אין חשיבות לשמות הנפשות הפועלות. אפשר לשנות אותם. להחליף אותם בשמותיכם. אתם דומים להם עד מאוד, קורצתם מאותו חומר שאינו בר־שינוי.
