מה מושך אותנו לרקמות עירוניות היסטוריות? כיצד ניתן לשמר את "רוח המקום" תוך עידוד חדשנות? איך ניתן לתכנן ערים המשלבות את השכבות השונות של הזמן – מתי ניתן לפרק? להזיז? להרוס? מתי עדיף לא לגעת? למה בכלל צריך שכבות של זיכרון והאם קיימת אתיקה המחייבת את הזכות לזיכרון?
תשובות לשאלות אלה בספרו של האדריכל ירמי הופמן, העוסק במתח שבין שימור להתחדשות בתכנון עירוני, תוך הצגת תל אביב כמקרה מבחן עכשווי. במרובדת: התאמה ושימור – תל אביב כמקרה בוחן 2024-2005, הופמן מנתח פרויקטים שנעשו בתל אביב בעשורים האחרונים, ומציג את השימור כפרקטיקה דינמית, המדגישה את השילוב בין הזהות ההיסטורית של המרחב העירוני לבין הצרכים המודרניים של פיתוח והתחדשות.
ירמי הופמן, שגם צילם את מרבית הצילומים בספר, הוא אדריכל ומומחה לשימור מבנים היסטוריים, המשמש כמנהל מחלקת השימור בעיריית תל אביב-יפו. במשך שני עשורים הוא עוסק בפיתוח מדיניות שימור, מרצה וכותב על תכנון עירוני והתחדשות, ומוביל פרויקטים מורכבים בארץ ובעולם.
