בֵּין הַמְנַחֲמִים
עוֹד אוֹחֶזֶת בְּיָדוֹ
יָדָהּ הָרֵיקָה
ספר הייקו והייבון ראשון מאת המשוררת, העורכת, המסאית והמורה, כלת פרס יהודה עמיחי לשירה לשנת 2022, בַּכֹּל סֶרְלוּאִי (ולמי שתוהה באשר לשם המחברת, נספר כי את שמה בַּכֹּל נתנו לה הוריה על פי מדרש חז"ל: בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם וּבַכֹּל שְׁמָהּ).
הספר רואה אור בהוצאת ספרי ירח חסר, שהוקמה בשנת 2016 על ידי איתן בולוקן, דרור בורשטיין, יעקב רז, יובל אידו טל, ליאת קפלן ואלכס בן-ארי, והיא המשך לפעילותו של אתר ההייקו בעריכתם.
מרחב מוגן
אמא והדודים לא מספרים לסבתא על המלחמה. היא בת תשעים ושלוש ונחלשה מאוד בשנה האחרונה.
בטקס יום השואה אני יושבת לצידה. ניצולים מחבּרים בין האסון שפקד אותם בילדותם לבין האסון שפוקד אותנו כיום. היא מחזיקה בידה של בתי, אוחזת בידי שלי ביד רכה ורועדת. כל מה שניסינו להסתיר ממנה במחלקה הסיעודית נגלה לפניה באולם המרכזי: המלחמה, החטופים, ממדי האסון. אני שואלת אם לקחת אותה למחלקה והיא מנידה בראשה לשלילה. לרגע היא נראית צעירה מאוד, אותה ילדה בת שתים עשרה שעזבה את בית הוריה לפני למעלה משמונים שנה כדי להסתתר בבית איכרים בצפון הולנד. לרגע היא נראית זקנה מתשעים ושלוש שנותיה. כשאני מסיעה אותה בחזרה למחלקה היא אומרת לי במאמץ: ״אין לי הרבה תקווה״. אני שואלת למה והיא עונה במילה: ״העובדות״. בתי מלטפת את ידה.
