רחוק מהעץ - הורים, ילדים והחיפוש אחר זהות

בני אדם אינם מתרבים. כאשר שני אנשים מחליטים להביא תינוק לעולם הם עושים מעשה שנוצר בו דבר חדש. כשמדברים על שניים שכביכול הופכים לאחד, הדימוי השכיח הזה הוא במקרה הטוב דרך נחמדה להרגיע הורים־לעתיד לפני שהם מוצאים את עצמם במצב מסובך הרבה יותר מכפי שהעלו בדעתם.

  בחלומות התת־מודעים שלנו, שבגללם מפתה כל כך להיכנס לתהליך הזה, אנו בדרך כלל כמהים לראות את ההמשכיות שלנו, ואיננו כמהים לראות מישהו אחר, עם אישיות משלו, ממשיך לחיות אחרינו. הציפייה להמשך מצעד הגנים האנוכיים שלנו אינה מכינה את רובנו לילדים עם צרכים שאינם מוכרים לנו.   ההורות משליכה אותנו בבת אחת אל תוך מערכת יחסים קבועה עם זר, וככל שזרותו רבה יותר כן מתחזקת השליליות הנלווית לעניין. אנו תולים את תקוותנו בהבטחה הנשקפת מפניהם של ילדינו, שבאמצעותם לא נמות. ילדים שהתכונות המגדירות אותם שמות לְאַל את חלום חיי הנצח הזה הם מהלומה כואבת במיוחד.   אנו חייבים לאהוב אותם בזכות עצמם, לא משום שאנחנו מוצאים בהם את מה שטוב בנו עצמנו. קשה שבעתיים לממש אהבה כזאת. אהבתנו לילדינו מחייבת אותנו לאמץ את הדמיון.