המאפיה של ההורים של יואב היא הלב של השכונה. סבתות קונות שם עוגיות לנכדים - אחת אפילו מגיעה לשם באופן קבוע על וספה ורודה! אנשים בודדים באים לשתות קפה עם עוגה ומרגישים פחות בודדים כשמתוק להם בפה וכשיש עוד אנשים סביבם. יואב מביא למאפיה את החברים שלו מהגן. הוא עוזר לאבא שאופה ולאימא שמכינה ריבות.
אבל יום אחד יואב שם לב שאצא עצוב ושאמא מודאגת. למאפייה מגיעים פחות ופחות אנשים - כנראה כבר אין להם תקציב לעוגות. אבל רגע, מה קורה כאן? בעקבות רעיון גאוני של יואב מתחילים להגיע אל המאפיה לקוחות חדשים - ומאוד מאוד מעניינים - ציפורים!
סיפור מקסים על כך שתמיד יש תקווה, המוכיח שלפעמים מספיק להרים את העיניים ולהביט גבוה, אל העניים.
