שבע שנים אחרי צאת ספרה המוערך אנשי פינות, חוזרת אלינו אסתי ג' חיים בשלוש נובלות, ובהן דמויות הנאבקות לחיות את החיים שהן ראויות להם מול מציאות שרירותית ועולם נטול חמלה.
בנובלה הראשונה, אלִיָה, אישה צעירה שחוותה טראומה נוראה, מנסה להיחלץ מהשפעתה ההרסנית; בנובלה השנייה, חנה, אישה המתקשה להשלים עם גילה, חוגגת את יום הולדתה השישים ותשעה בדרך לא שגרתית; בנובלה השלישית, גבר קשיש בשם לָצִי מבקש נואשות את אהבתה וקרבתה של קרובת משפחתו, אסתר, אך נאלץ להסתפק רק בפירורים מתשומת לבה.
אסתי ג' חיים, כלת פרס ברנר לספרות 2014, וזוכת פרס ראש הממשלה לשנים 2003 ו-2015, יורדת בשלוש הנובלות שלפנינו למרתפי כאביהן ומהותן של הדמויות, נוגעת בנימיהן הדקים והחשופים, ומתבוננת בתופעות חברתיות כמו פליטוּת, הזדקנות ושייכות, בדרך מפתיעה, אישית ואוניברסלית כאחת.
שישים ותשע. לפני כמה שנים החלו לקום לכבודי מדי פעם באוטובוס. נהגתי להגיב בהתרסה: מה, אני נראית לך כל כך זקנה? לאחרונה הפך הטפטוף הקל לקימה סדרתית, אני רק מבצבצת במלבן הדלת, וצעיר או צעירה מנומסים מזנקים ממקומם כאילו מדובר במצב חירום ויש להציל אותי מיד מסכנת חיים. בדרך כלל אני מסרבת בנימוס קר וכפוי טובה.
