זאת היתה אהבה ממבט ראשון. אהבה גדולה. אבל אחרי שנתיים של נישואים, יג׳ידה עדיין מחכה לנס, לילד. זה מה שבעלה אקין רוצה, זה מה שחמותה רוצה. היא ניסתה הכול: רופאים, מכשפים, תפילות. דבר לא עזר. היא מצייתת לבקשת משפחתו של אקין ומכניסה לביתם אישה שנייה, פוּנְמי הצעירה והיפה. יג׳ידה מחליטה שנישואיה יינצלו רק אם היא תיכנס להיריון, כנגד כל הסיכויים, וההחלטה הזאת הופכת את חייה ואת חייו של אקין למסע של סבל וייסורים.
הרומן תישארי איתי נפתח שנים אחר כך, כאשר יג׳ידה – כעת בעלת מספרה עשירה מהעיר ג׳וֹס שבניגריה – מוזמנת להשתתף בהלוויית אבי בעלה. היא אישה יפה וחזקה, שבנתה בעשר אצבעותיה עסק מצליח. את אקין, שהפך לבנקאי עשיר, היא לא ראתה 15 שנה, מאז שברחה ממנו בתום שנים של שקרים, סודות ואסונות. היא יודעת שבהלוויה היא תפגוש אותו, ויש רק דבר אחד שהיא רוצה ממנו: לקבל תשובה לשאלה שמייסרת אותה שנים רבות.
אָיוֹבּאמי אָדֶבּאיוֹ, בת 31, ילידת לאגוס שבניגריה, משמיעה בספרה הראשון קול נשי אמיץ. הרומן מסופר בשני קולות לסירוגין, של יג׳ידה ושל אקין, ומגולל סיפור טרגי על שבריריותה של האהבה, על התפוררותה של זוגיות, על אימהוּת שתובעת מחיר יקר ועל הניסיונות הנואשים שאנו עושים כדי להציל את עצמנו ואת אהובינו משברון לב.
ג'וֹס, ניגריה, דצמבר 2008
אני חייבת לעזוב את העיר הזאת היום ולבוא אליך. התיקים שלי ארוזים, והחדרים הריקים מזכירים לי שהייתי אמורה לעזוב כבר לפני שבוע. מוסא, הנהג שלי, ישן בעמדת המאבטח כל לילה מיום שישי שעבר, והמתין שאעיר אותו עם עלות השחר כדי שנוכל לצאת בזמן. אבל התיקים שלי עדיין מונחים בסלון, צוברים אבק. את רוב הרכוש שצברתי כאן — רהיטים, מוצרי חשמל, אפילו כלי בית — חילקתי לסַפּריות שעבדו במספרה שלי. לכן כל לילה, כבר במשך שבוע, התהפכתי במיטה הזאת מצד לצד בלי טלוויזיה שתעזור להעביר את שעות נדודי השינה שלי. יש לי בית שמחכה לי בעיר אִיפֶה, ממש ליד האוניברסיטה שבה אתה ואני נפגשנו לראשונה. אני מדמיינת אותו עכשיו. זה בית שאינו שונה בהרבה מהבית הזה, חדריו הרבים נועדו לטפח משפחה גדולה: גבר, אישה והרבה ילדים. הייתי אמורה לעזוב יום אחרי שפירקו את מייבשי השיער. התוכנית היתה להקדיש שבוע להקמת המספרה החדשה ולריהוט הבית. רציתי שחיי החדשים יהיו מאורגנים לפני שאראה אותך שוב.
