צעיר צרפתי מבקר בהריסות פומפיי ומוצא שם את אהבת חייו. אהובתו, היפהפייה הצעירה אָרִייָה מַרסֶלה, בתו של אחד מעשירי העיר, היא בת אלפיים שנה - אישה נחלמת ונחשקת, פאם פטאל מתעתעת, יצירה טהורה של הדמיון ולמרות זאת מוחשית לחלוטין.
ארייה מרסלה, זיכרונות מפומפיי היא נובלה פנטסטית, פרי עטו המופלא של תֵאוֹפיל גוֹטיֶיה, שהיה ידידו הנערץ של בודלר (שאף הקדיש לו את פרחי הרע), ונחשב אחד הסופרים המקוריים והמוערכים בספרות הצרפתית של המאה ה-19.
גוטייה, שלא הסתפק בגישה הרומנטית, ודחה את התפיסה שהייתה מקובלת בזמנו לגבי סוּגת ספרות המסעות שתיעדה מקומות, אירועים ולוחות זמנים כפי שהיו והתרחשו במציאות, סבור שרשמי המסע האמיתיים הם אלה של הדמיון. המסע החיצוני, הקונקרטי, משמש מקור השראה וגירוי למסע המתרחש בדמיונו של הגיבור ומוביל אותו אל מחוזות העבר, שבהם הוא חוֹוֶה את עוצמתן של התשוקה ושל האהבה ככוחות היחידים המסוגלים להניע לאחור את גלגלי הזמן.
שלושה צעירים, שלושה חברים שטיילו יחדיו באיטליה, ביקרו בשנה שעברה במוזיאון סְטוּדי אשר בנאפולי, שם כונסו העתיקות השונות שחולצו בחפירות פומפיי והֶרקוּלָנֵאוּם.
הם התפרסו בין האולמות, התפזרו על פי גחמותיהם והתבוננו בפסיפסים, בחפצי הברונזה ובפרסקאות שהוסרו מקירות העיר המתה, וכשנקרה בדרכו של אחד מהם דבר-מה יוצא דופן, היה מזמין את חבריו בקריאות צהלה, למרבה חלחלתם של האנגלים השתקנים ושל הבורגנים המיושבים בדעתם שדפדפו בקטלוג שבידיהם.
