סיפורו של העיתונאי ההרפתקן ג'רמיה נ' ריינולדס (1799–1858), שראה אור בכתב העת הספרותי הנפוץ נִיקֶרבּוֹקֵר בשנת 1839, ומקובל לראותו כאביו הביולוגי של מובי דיק, הרומן האמריקאי הגדול מ-1851 מאת הרמן מלוויל, שהכיר את סיפורו של ריינולדס.
כותב יהונתן דיין, מתרגם מוקה דיק או הלווייתן הלבן מהאוקיינוס השקט בהקדמה לספר:
בין יורדי ים בני נַנְטָקֵט הוא נודע עוד מראשית המאה, אז פגשו בו לראשונה באזור האי מוצ'ה (מוקה בהגייה אמריקנית) הסמוך לצ'ילה, ונעשו לאויבים מרים. הלווייתן העצום, משונה המראה ועז הרוח, נארג להווי חייהם כדמות מיתית, מושא יראה וכיסופים, הגביע הקדוש של קברניטי ציידות לווייתנים. סיפרו עליו שחמק ממאה ניסיונות צייד, ושהטביע לא פחות מעשרים ספינות. אף האיש שקטל את מוקה דיק, המספר הפנימי בסיפורו של ריינולדס, מצייר בעלילתו אותה מטפוריקה נושנה מתקופת האבן הקדומה: חיה כבירה ולעומתה ציידים זעירים. גדולתו ואימתו של הטבע לעומת קטנותו (ונועזותו) של האדם. אותו סיפור אפי ידוע, שסיפרו בדרכם גִלגָמֵש וח'וּמְבָּבָּה, אודיסאוס והקיקלופ, אחאב ומובי דיק".
מרגע שהתגלה הלכה תהילתו של דיק וגדלה, עד שבאופן טבעי נמהל שמו במטבעות הלשון שמלחים רגילים לסחור בהם במפגשיהם באוקיינוס השקט. השאלות המקובלות נחתמו כמעט תמיד ביש חדש ממוקה דיק?
