מדריך לצעירים העולים לפריז מכל רחבי צרפת והעולם, שחיבר ב-1908 הסופר, המשורר והמחזאי הצרפתי מוריס מַאגְר.
כותב ראובן מירן, שתרגם את הספר מצרפתית והוסיף הערות:
מיהו מוריס מאגר?
מעולם לא שמעתי עליו, עד שנפגשנו בחנות ספרים אהובה עליי סמוך לכיכר סן־סולפיס. וזה בדיוק העניין: להרחיב ידיעה ודעת. מוריס מַאגְר (Magre), סופר, משורר ומחזאי צרפתי, יליד טולוז (1877–1941) ממוצא אוֹקסיטָני. כתב בין השאר ספר קטן, מעין מדריך לצעירים העולים לפריז מכל רחבי צרפת (והעולם), כדי ללמוד שם ולהעשיר את עולמם בעיר האורות והנאורות. הספרון הזה קרץ לי באקראי מאחד משולחנות הספרים באחת החנויות הפריזאיות האהובות עליי ברובע הלטיני. זה היה בסוף בתחילת מאי 2022. הכותרת משכה את תשומת ליבי, כמי שהיה פעם בחור צעיר ועני שבא ללמוד פילוסופיה בסורבון ב-1966.
מיד רכשתי אותו, קראתי, הוקסמתי והתחלתי לתרגם. גיליתי שאף שהטקסט נכתב ב־1908 – במהות רוב הדברים לא ממש השתנו. חדרי המשרתות בלי שירותים ומים זורמים – אלה היו משותפים לכל חלכאי הקומה ונדכאיה, בתי הקפה והמסעדות, הקור המקפיא בחורף, המעיל המרופט מיד שנייה, אם לא שלישית, ותחושת הרעב של מי שהפרנק לא מצוי בכיסו.
הוֹ, אתה בחור צעיר שבאת להיות סופר בפריז, אתה שבכיסך קצת כסף וירדת זה עתה בתחנת הרכבת אוֹרסֵיי – עצור! עדיין לא מאוחר. אתה יכול – אחרי שהתבוננת ברציפים העגמומיים ובלובר התחתון – לעלות לרכבת שתחזיר אותך אל העיר שממנה באת. כך תרוויח אולי עשר שנים מחייך.
אך לא! אתה שם פעמיך בלב קל אל הרובע הלטיני, ברגל, כיוון שאגדה פרובינציאלית מציגה את רַכָּבי הכרכרות – עבדים נודדים מסכנים – כטיפוסים מגונים ומפחידים.
