מבחר ממאמריו החשובים והידועים ביותר של עמנואל קאנט (1804-1724), בהם תשובה לשאלה מהי נאורות ועל השלום הנצחי, בהם דן הפילוסוף הגרמני בשאלות הקשורות בפילוסופיה של ההיסטוריה, בפילוסופיה של הדת, ביחסים בינלאומיים, ביחס שבין תיאוריה למעשה, וכן בניסיון לחבר מעין מניפסט לרעיונות היסוד של הנאורות האירופית.
הכותרת כתבים פוליטיים צריכה להיות מובנת בהקשר הרחב של הביטוי "פוליטי". רוב המאמרים אינם עוסקים בשאלות ישירות של הפילוסופיה הפוליטית בכלל או בזו של קאנט בפרט, אלא משקפים ניסיון מתמשך של קאנט לבחון את שאלת ההמרה של עקרונותיו התיאורטיים למערכת כללים קונקרטית של פעולה אנושית. יש להבין ניסיון זה של קאנט כגרעינה הפוליטי של מחשבתו.
למאמרי הספר צורפו הקדמות קצרות מאת ד"ר פיני איפרגן מהמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון, המציבות כל מאמר בהקשרו ההיסטורי וההגותי.
הנאורות היא יציאתו של האדם ממצב חוסר הבגרות שהביא על עצמו. חוסר בגרות משמעו חוסר היכולת להשתמש בשכל בלא הנחיה של אחר. כשהסיבה לחוסר הבגרות אינה בעיה שכלית, אלא הימנעות מהחלטה להשתמש בו בלא הדרכה של אחר, או היעדר האומץ לעשות כן, אפשר יהיה לומר שהאדם הביא חוסר בגרות זה על עצמו. Sapere aude! היה אמיץ להשתמש בשכלך בעצמך! זהו המוטו של הנאורות.
