הפרדוקס הפסיכואנליטי

כיצד ניתן להכיר תהליכים נפשיים שלנו ושל זולתנו? האם "תהליכים נפשיים" הם "דבר־מה" בעולם? האם קיימת "נפש"? וכיצד מתרחש התהליך הפסיכואנליטי?

ד"ר רוני כרמלי, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית במכון תל אביב לפסיכואנליזה בת-זמננו, מצביעה על כך שרעיונות הגליאניים אינם עולים בקנה אחד עם הנחות היסוד של הפסיכואנליזה המבקשת לחקור את הנפש של היחיד, על הקונפליקטים שבה, ומחפשת תשובות לשאלות בכתביהם של דונלד ויניקוט וז'אק לאקאן.

בספרה הפרדוקס הפסיכואנליטי היא מציעה להחליף את רעיון הדיאלקטיקה ההגלייאני במושג הפרדוקס, המרכזי להתרחשות הפסיכואנליטית. הפרדוקסליות הזאת קשורה במפגש של היחיד עם העולם. היא מוכרת אצל ויניקוט בהבנתו את המפגש של התינוק עם סביבתו וביצירת המרחב הפוטנציאלי, ובמושגים לאקאניאניים כגון הסובייקט החצוי, שלב המראה והשיח של הזולת. על בסיס רעיונות אלה, בשילוב פילוסופיית השפה של ויטגנשטיין, מפתחת המחברת מודל פילוסופי־לשוני המתאר את ההתרחשות בחדר הטיפולים כמשחק שפה פסיכואנליטי.