תרגום ראשון לעברית של הספר השני בקורפוס ספרי הלוגיקה של אריסטו. בעוד שהספר הראשון, קטגוריות, עסק במילים ובמושגים, על הפירוש עוסק במשפטים ובטענות.
השאלה החוזרת ומעסיקה את אריסטו לאורך הספר היא מהו הניגוד האולטימטיבי שניתן להציב מול טענה נתונה. הוא מבחין בין השלילה המוחלטת, המובילה לצמד של טענות סותרות, והיא הבסיס לתחשיב הלוגי החמור העומד על "חוק הסתירה", לבין השלילה החלקית, מגוון של יחסי שונות שבראשם עומד מושג ההופכיות, ואלה מתאימים למתודות החשיבה הפחות חמורות – למן השיח הדיאלקטי והרטוריקה עד השירה. ההבחנות העקרוניות של אריסטו פותחו ושוכללו לאורך התקופה ההלניסטית וימי הביניים, והן מהוות את התשתית ללוגיקה המודרנית.
הספר רואה אור בתרגומו המופתי של גבריאל צורן, פרופ' (אמריטוס) בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, אשר הוסיף מבוא והערות.
