עבודת מחקר יוצאת דופן של נועה צדקה - אמנית, צלמת, מורה ומרצה לצילום בבצלאל. צדקה מציגה את הכרוניקה של הוראת הצילום בבצלאל משנת 1910 עד שנת 1984, ומתוך כך את היסטוריית הצילום הישראלי. מחקר מקיף של מסמכים ארכיוניים חושף את הקשיים, האתגרים, צורות הניסוח, הניסיונות, ההצלחות וגם הייאוש של המלמדים והלומדים צילום בישראל.
שם הספר, האמת הפוטוגרפית אמת טבעית היא, לקוח מאחד מספריו של מייסד בצלאל, בוריס שץ. בדרכה הפיוטית המיוחדת, צדקה שמה לב להתמערבוּת השיח בכל הקשור למקורות השראה ולאופני צילום בישראל, ומתעקשת לבדוק בעקבות אילו צלמים היא, עמיתיה ותלמידיהם מצלמים ומצלמות כאן ועכשיו במזרח התיכון.
צדקה מסתמכת על סיטואציית ההוראה כעל סיטואציה מחקרית, ובוחנת מערכי שיעור ותרגילי הוראה כמקור ידע מהותי להבנת תפיסות הצילום והתפתחויותיו. נוסף לחידוש מתודולוגי זה, נותן הספר ביטוי להקשרים מוכחשים שלא נוצר להם עד היום הד ראוי, דוגמת אמנות והוראה פמיניסטיות, שאלת השפעת החיים בחברה מיליטריסטית על אופני ההוראה ועוד.
איך מכנים מחלקה לצילום כאשר אין עוד שם בעברית המתאר את המכונה שעושה תצלומים ואת פעולת הצילום עצמה? האם קוראים לה המחלקה ל'ציור אור'? המחלקה ל'ציור מהיר'? או 'המחלקה לפוטוגרפיה'?
מתי החל השימוש במילה 'צילום'? מי המציאהּ? מאיזה שורש באה?
מדוע בשנת 1897 מעשה ה'צַלָּם' כונה 'המצויר בתחבולות הפוטוגרפיה', 'צִלֵּם' היה 'צייר בתחבולה זו', ו'צַלְמָן' היה 'צורה שנצטיירה בתחבולה זו'? מדוע נתפסה מלאכת הצילום כקשורה לתכסיס וקומבינציה?
