חברה

חֶבְרָה, ספר הפרוזה הראשון של המשוררת תהילה חכימי, נע דרך שלושה מצבי עבודה, ובין הווה, עבר ועתיד סוריאליסטי: עבודה במיזם מהפכני, עבודה בחברת הייטק ועבודתם של בני נוער ברשת מזון מהיר. שלושת המרחבים הללו נבדלים זה מזה במקום, בזמן ובסגנון, אבל הם חוברים יחד על מנת לשרטט מתווה של יחסים בין סיפור, שפה ונפש אשר עליהם הולך ומשתלט ההיגיון המוחלט והמונוליטי של העבודה. היגיון זה מחסל כל הפרדה בין "חיים" לעבודה, כך שהפנטזיה על חיים נפרדים מוטלת בצד הכביש המהיר של הטקסט, חנוקה ומפרפרת.

העבודה משתלטת על הקיום, מכפיפה אותו לדינמיקה שלה ומגדרת גם את מובלעותיו האנושיות-כאילו. היא מחוללת שמות בשפה, עד שגם המכניזם הסיפורי נעשה למופע של שפת המכונה. קולה של המספרת בחֶבְרָה מנסה ללא הרף להפריע לאותו מכניזם, משתרג בו ונפלט ממנו לסירוגין. חֶבְרָה הוא תולדותיו של קול שהולך ונדחק אל שוליו-הוא, את עקבותיו של המאבק על האנושי יש לחפש על גבולו של הסיפור: בצידו של הטקסט, מחוצה לו, ככמיהה שלא יהיה לה מענה אלא בליבם של הקוראים.

חֶבְרָה הוא ספרה השלישי של תהילה חכימי. קדמו לו ספר השירים מחר נעבוד (טנג'יר 2014) והנובלה הגרפית במים (2016). חכימי היא זוכת פרס ברנשטיין לספרות לשנת 2015, פרס היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול 2018 וזוכת מלגת פולברייט לתוכנית הכתיבה הבינלאומית לסופרים באוניברסיטת איווה (ארה"ב) לשנת 2018.