סיפור של קסם (1)

קסם היה אסור בכל ארבע הממלכות — וזוהי לשון המעטה. מבחינה חוקית, קסם היה הפשע האיום ביותר שאפשר לבצע, ומבחינה חברתית, דבר לא נחשב מתועב יותר. ברוב האזורים, עצם ההתרועעות עם מכשפה או קוסם הייתה עבירה שעונשה מוות. בממלכה הצפונית העמידו למשפט פושעים ואת בני משפחתם, ומעט לאחר מכן שרפו אותם על המוקד. בממלכה המזרחית לא נדרשו ראיות רבות על מנת לדון את הנאשמים ואת קרוביהם לתלייה על הגרדום. ובממלכה המערבית הוטבעו חשודים במעשי כישוף וקוסמות בלי שיעמדו בכלל למשפט. נדיר שההוצאה להורג התבצעה על ידי מערכת האכיפה או עובדים בשירות הממלכה. ברוב המקרים התליינים היו המוני אזרחים זועמים אשר לקחו את החוק לידיים. ראשי הממלכות אמנם עיקמו פרצוף, אך תמיד קידמו בהבנה את הספורט האכזרי. האמת היא שהמנהיגים שמחו מאוד על כך שהיה להמונים אפיק נוסף לנתב אליו את זעמם, פרט לענייני ממשל, כך שהמלכים בירכו על הסחת הדעת ואפילו לִבּוּּ אותה בתקופות של אי־יציבות פוליטית.