ארץ האגדות 4 מעבר לממלכות

קופנהגן, דנמרק, 1845   הַנְס כריסטיאן אנדרסן ישב ליד שולחן הכתיבה בחדר העבודה החמים והנוח בביתו וכתב.  "על צמרת העץ, גבוה יותר מכל צריחי הכנסיות בכל רחבי הארץ, ציפור קטנה בודדה הקיצה משנתה בקן שלה," הקריא בקול תוך כדי כתיבת השורה הראשונה בסיפורו החדש ביותר. החריקות החרישיות של עט־הנוצה שלו נָדַמּוּ והסופר גירד את ראשו. "רגע, למה הציפור הזאת עוד ישנה?" שאל את עצמו. "היא לא התעוררה עם שחר יחד עם כל הציפורים האחרות? זה לא טוב, היא עלולה להיתפס כדמות עצלה ולא מכובדת. אני רוצה שהקוראים יאהבו אותה." הנס קימט את הגוויל שעליו כתב והשליך אותו לרצפה מעל ערֵמת הטיוטות הקודמות. הוא שלף עט־נוצה חדש בתקווה שנוצה כהה וארוכה יותר תפיח חיים חדשים בכישרון כתיבת הסיפורים שלו. "על צמרת העץ, גבוה יותר מכל צריחי הכנסיות בכל רחבי הארץ, ציפור קטנה בודדה בנתה לעצמה קן..." הוא חדל שוב לכתוב. "לא. אם היא בונה קן, הקוראים ישאלו את עצמם אם היא מתכוונת להטיל בו ביצים ואז אולי יחשבו שזה סיפור על אם לא נשואה. הכנסייה תאשים אותי ברמיזות לא מוסריות... שוב."