רעיונותיו של רופא הילדים, הפסיכואנליטיקאי, התיאורטיקן, הכותב והקלינאי דונלד ויניקוט פזורים על פני מאמרים קליניים רבים וכתבים פופולריים קצרים. הוא עשה רק ניסיון אחד לכתוב סקירה מקפת של רעיונותיו, בספר טבע האדם, שנותר בלתי גמור וראה אור יותר מעשור לאחר מותו ב-1971.
זוהי יצירה שאפתנית, כפי שכתב ויניקוט במבוא: "המשימה היא מחקר טבע האדם. ברגע בו אני מתחיל לכתוב את הספר הזה אני ער לחלוטין לאדירות הממדים של מפעל מעין זה. טבע האדם הוא כמעט כל מה שיש לנו. למרות שאני יודע את זה, אני מתכוון לדבוק בכותרת ואני מתכוון לנסח אמירה על טבע האדם המאגדת את מגוון החוויות שחוויתי: מה שלמדתי ממורי ומנסיוני הקליני. באופן זה אני מקווה להצליח להגיע לתיאור אישי, ולפיכך מוגבל כמובן, של נושא שהוא אינסופי".
הפרקים בספר מציגים את השקפתו על מירב הנושאים העיקריים בתורה הפסיכואנליטית, בהם גוף-נפש, תסביך אדיפוס, מיניות ילדית, הלא-מודע, העמדה הדיכאונית, הגנה מאנית, אובייקטים מעבריים, תוקפנות ועוד.
