"נולדתָ איפה שנולדת ונגזר עליך העתיד שנגזר עליך אך ורק מכיוון שאתה שחור, לא משום סיבה אחרת. בזאת נקבעה אפוא תקרת שאיפותיך לָנֶצח" - כתב הסופר האמריקאי הגדול ג'יימס בולדווין, שהיה גם אחד הקולות הבולטים במאבק השחורים בעליונות הלבנה, במכתב הפומבי הצינוק שלי רעד, שכתב לאחיינו בן ה-14 ב-1963, במלאת מאה שנים לאמנציפציה־כביכול של השחורים בארצות הברית (1863).
המכתב, לצד חיבור אישי פרובוקטיבי נוסף שחיבר באותה שנה, ובו פונה בולדווין לקוראים האמריקאים, שחורים ולבנים כאחד, וקורא להם לתקוף את מורשתה הנוראית של הגזענות, מובא בספרו העל־זמני בפעם הבאה – שריפה, המצטרף ממש בזמן, כך נראה, למדף הספרים בעברית המוקדשים למאבק בגזענות ובהדרה.
"למרות הטון הנוקב והאלימות המפעפעת ברקע", נכתב באתר הוצאת אסיה, "הספר מציע תקווה המוּנעת מאהבה וממחויבות לחיים, שכמוה הם כ'מגדלור קטן בחשכה המבעיתה שממנה אנו באים ואליה אנו שבים'". בסוף הספר מובא ההספד המרגש שנשאה הסופרת טוני מוריסון בטקס ההלוויה של בולדווין ב-1987.
אם למילה אינטגרציה יש איזושהי משמעות, פירושה הוא שאנחנו, באהבתנו, נאלץ את אחֵינו לראות את עצמם כפי שהם, נאלץ אותם להפסיק לברוח מהמציאות – ולהתחיל לשנותה.
