אסופת מאמרים מאת שרית שפירא (2018-1957), שהייתה אוצרת אמנות פורצת דרך ומרצה לאמנות מודרנית בבצלאל בירושלים.
במאמריה ניסתה שפירא לחשוב מחדש את אופני הכתיבה של ההיסטוריה המקומית, בביקורתיות שאינה מוחקת את מה שקדם לה. כתיבתה הפלורליסטית ורחבת ההיקף מנהלת דיאלוג בלתי מתפשר עם חוגי השיח ועם המודרניזם הישראלי על שלל צורותיו. מתוך שפע המאמרים נבחרו אלה המשמעותיים למהלך העקרוני שהתוותה, בכתיבה שאפתנית הבוחנת את האמנות הישראלית ביחס להיסטוריה של אמנות המערב ובמסגרת הקשרים ותהליכים תרבותיים רחבים – ספרותיים וקולנועיים, פילוסופיים ולשוניים, חברתיים ופוליטיים.
הספר, בעריכת דפנה רז, נעמי סימן-טוב ומיכאל גורדון, ערוך סביב שני צירים מנחים: ציר אחד מתעמק בכתיבתה התיאורטית המקיפה של שפירא (מאמרי תיזה ומאמרים על אמנים יחידים), והציר השני עוקב אחר פעילותה האוצרותית פורצת הדרך.
