גבי אלדור בוחנת את יצירותיו של הכוריאוגרף, האמן, המנהל האמנותי של להקת בת שבע ומפתח שפת התנועה גאגא, אוהד נהרין, ומנסה לקשור דרך שיחות את קורות חייו עם התפתחות יצירתו, בספר שבו משולבים צילומיו של הצלם גדי דגון, המתעד את נהרין ואת יצירותיו לאורך השנים.
במשך שנים עוקבת אלדור אחר עבודתו של נהרין, מסעותיו עם להקתו והתפתחותו כאמן מרתק, מהחשובים בעולם, שהישגיו זיכו אותו בפרס ישראל, פרס אמ"ת, פרס בסי, אות לגיון הכבוד הצרפתי ופרסים חשובים נוספים.
אין זה מחקר שיטתי, אלא תיעוד מתמשך, משאלה להתחבר להשראה שבבסיס יצירתו. בין השפה המילולית של נהרין, המוסיפה רובד לעבודתו, ובין אילמותו של הגוף הרוקד נמתח פער, ופער זה הוא שדה המחקר של המחברת. "ניסיתי לעורר בקוראים חוויה דומה לזו של הצופים", היא כותבת, "את תחושת הפלא והמסתורין, הרצון לפענח את המשמעות של מה שהוא נטול משמעות, את הווייתה הטהורה של התנועה."
כתיבה על מחול היא בלתי אפשרית. המחול מתפוגג ברגע היוולדו, המילים הן תרגום לשפה זרה [...]
