שיר דידקטי רחב יריעה של המשורר הרומי טיטוס לוקרציוס קארוס, שחי ופעל במחצית המאה הראשונה לפני הספירה. ביצירה, הכתובה במשקל הקסמטרי, מציג לוקרציוס בלהט פיוטי את משנתו של אפיקורוס על התהוות היקום, והיא כוללת גם את תמצית הפילוסופיה היוונית העתיקה בחתירתה אל אמת המטפיזית, אל השגת אחדות ההוויה, אל היופי, ואל הצדק והחופש בחיי היחיד והחברה.
לוקרציוס מעביר ביצירתו ביקורת על הדתות הממוסדות, העושות שימוש בפחדים הקיומיים של בני האדם כדי להצדיק עוולות מוסריות. רעיונות מהפכניים אלו עוררו התנגדות רבה, והספר הוחרם על ידי הכנסייה וכמעט נעלם מההיסטוריה למשך כ-1,600 שנה. הוא חזר להיות מופץ ומתורגם רק בראשית עידן הנאורות, והשפיע על רבים מהוגי הרנסנס והוגים מאוחרים יותר.
תרגם מלטינית והוסיף מבוא מקיף, הערות, פירושים ומילון שמות ומונחים: שלמה דיקמן, אשר זכה בפרס טשרניחובסקי על תרגומו זה.
