מבוא מיוחד לעולמה הרוחני של הדרך הסוּפִית, הדרך המיסטית שצמחה באסלאם, מאת שרה סבירי – פרופסור אמריטה של האוניברסיטה העברית, שלמדה ולימדה את הדרך הסוּפית בארץ ובלונדון, פרסמה ספרים ומאמרים רבים בנושא, ופנתה לאחר שנות מחקר רבות לחיפוש חדש אחר המחשה והתנסות.
"טעמם של דברים נסתרים הוא שיעור מאלף ברוחניות חושנית, רוחשת דמיון ושיגעון, ושיעור מאלף עוד יותר על דרך הלימוד הראויה של נושא מורכב וסבוך, הרצוף מעקשי לשון ועידני זמן רחוקים", כתב אריאל הירשפלד. "בספר זה הוא נהפך למסע מזמין, מלווה, מאיר פנים, המדגים היטב את משאת הנפש הסופית להיות (כדברי אבן ערבי) 'נכון לקבל כל צורה'".
סבירי משתפת אותנו לא רק בפסגות השירה וההגות שנחשפה אליהן במרחב הרוחני הסוּפי, אלא גם בחקירה הפנימית המלווה את הכתיבה. היא מתרגמת בספר שירים מיסטיים קלאסיים כמו "שיח הציפורים" של פריד אל-דין עטאר (המאה ה-12) או "מתורגמן התשוקות" של אִבן עַרַבִּי ועוד. אבל בבואה להמחיש את דרכי "חוכמת הלב" היא אינה כבולה רק לימי הביניים: היא עוברת מג'לאל אל-דין רוּמי לזלדה ומפסוקי שיר השירים למרסל פרוסט. ממחישה פרקים שלמים בסדרה הטלוויזיונית התורכית "יוּנוּס אֶמרֶה" ומזהה הארות של דמיון מיסטי אצל ביאליק ונתן זך.
מתוך המבוא:
את הפרקים בספר הזה, שעניינו טעימה של דברים נסתרים, מה שנוהגים לקרוא 'מיסטיים', אפתח באחת המדרגות העליונות בסולם העלייה שהתוו חכמי הלב הסוּפים: גַ׳מְע וַתַפְרִקָה, ובעברית: חיבור ופירוק; או התכנסות והתבדרות; או ריכוז ופיזור. אני עושה זאת מתוך כורח פנימי, כי מלאכת הכתיבה של הספר הזה אינה אלא תנודה בין שני קטבים: מזה פיזור, המצב השכיח, המוכר, הידוע. מצב שבו כלי ההכרה — החושים, הרגש, הרצייה, המחשבה — נעים וזעים אנה ואנה, קופצים לכאן ולשם, ורק מפעם לפעם, לשעה קלה מאוד, נעגנים בדבר מה ואוחזים בו; ומזה המצב הקוטבי: התכנסות, חיבור, ריכוז, כאשר בכלי ההכרה, פתאום, משתררת דומייה, אי־ תנועה, מתרחשת התכנסות לנקודה אחת דוממת ונולדת האזנה אחרת. יש הקוראים לכך התמקדות.
