באחת ההצלחות המו"ליות הגדולות בשנים האחרונות בתחום ספרי ההיסטוריה, זוכה פרס פוליצר, סטיבן גרינבלט, מגולל בפרוזה סוחפת את סיפור היעלמו ומציאתו מחדש של הספר על טבע היקום, יצירת המופת של לוקרטיוס הרומי, בתקופת הרנסנס באחד ממנזרי גרמניה.
מציאתו מחדש של על טבע היקום בידי ההומניסט האיטלקי פוג'ו בארצ'וליני ב-1417 נבנית בכתיבתו של סטיבן גרינבלט כאירוע המכונן את העידן החדש בתולדות המערב, האירוע שהחל לערער על הדוקטרינות הדתיות בדבר טבעו של העולם ולבנות כנגדן מדע המבוסס על ניסיון ומחקר אמפירי.
הישגו הגדול של גרינבלט טמון בסגנונו המיוחד: ספר שהוא בגדר מחקר מדעי ובחינה ביקורתית של ההיסטוריה, הכתוב כיצירה סיפורית סוחפת ובעלת אמינות, אמינות פסיכולוגית וקול עז. גרינבלט, פרופסור להיסטוריה של הספרות באוניברסיטת הרווארד, אורג בסיפורו ידע היסטוריוגרפי, ארכיאולוגי, פילולוגי וספרותי, והוא מלמד את קוראיו להביט על המציאויות מתוך שפע של נקודות ראות.
כשהייתי סטודנט נהגתי ללכת בסוף שנת הלימודים לחנות הכלבו של ייל ולחפש מה לקרוא בקיץ. כמעט שלא היה לי כסף, אבל במחלקת הספרים מכרו תמיד במחירים מגוחכים ספרים שלא היה להם דורש. כל הכרכים היו מגובבים בארגזים, ואני הייתי מחטט בהם ללא כוונה מוגדרת ומחכה שמשהו יצוד את עיני. באחת הפשיטות האלה הבחנתי בספר כיס בעטיפה משונה להפליא: פרט מציור של הצייר הסוריאליסט מקס ארנסט. תחת חצי סהר, אי-שם מעל לפני האדמה, היו שני זוגות רגליים – הגופים היו חסרים – עוסקים במה שנדמה כהזדווגות שמימית. הספר עצמו – תרגום בפרוזה של הפואמה בת אלפיים השנים על טבע היקום De rerum natura מאת לוּקרֶטיוּס – נמכר בעשרה סנט בלבד אחרי הנחה, ואני מודה שקניתי אותו בזכות העטיפה לא פחות מאשר בזכות התיאור הקלאסי של עולם החומר.
פיזיקה עתיקה אינה נושא מפתה במיוחד לקריאה בחופש, ובכל זאת, באחד מימות הקיץ לקחתי את הספר בהיסח הדעת והתחלתי לקרוא. כעבור רגעים מעטים נמצא צידוק מלא לעטיפה הארוטית. לוקרטיוס פותח בהימנון נלהב לוונוס, אלת האהבה, שבואה בראשית האביב מגרש את העבים, שוטף את השמים באור וממלא את חלל העולם בתשוקה מינית קודחת.
