ספר שיריה החדש של שולמית אפפל, כלת פרס ראש הממשלה הטרייה, הינו ספר של שירים עדינים רוויים בייאוש שקט, מפוכח, אבל כזה שלא מוותר על החיים ויופיים, ייאוש מהול בהומור דק הנותן פרספקטיבה לצער האישי. זהו ספר של משוררת מקצוענית במובן הטוב של המילה, ששמו עוסק במילים – "פחות מאמת אין טעם לכתוב" – אמנם מעט בנאלי, אבל מעיד על תוכנו, חיפוש אמיתות קטנות בשירים קצרים מרובם, מעין משלים קטנים מגולפים מהחיים. גם צילום העטיפה עוסק במילים – צילום של עציץ על רקע נוף חלון, מעל כוננית ספרים, ספרי ארכיטקטורה באנגלית.
הֱיוֹת שֶׁלֹּא הֶרְאֵיתִי סִימָנִים שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת לִקְרֹא אַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב שֶׁהִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב. שְׁנֵיהֶם לֹא הָיוּ חָפְשִׁיִּים עִם הַשָּׂפָה. הוּא קָרָא רַק פּוֹלָנִית. זֶה הָיָה נוֹחַ כִּי הֵם מֵתוּ בְּלִי לִקְרֹא שׁוּרָה מִמַּה שֶׁכָּתַבְתִּי. אִמָּא מֵתָה כְּשֶׁהָיְתָה אוֹלִימְפְּיָאדָה בְּמוֹסְקְבָה וְהֵנִיחָה לִי. אַבָּא מֵת כְּשֶׁהָיְתָה אוֹלִימְפְּיָאדָה בְּלוֹס אַנְגֶּ'לֶס, וֶהֱיוֹת שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי עֵרָה, הָיָה לִי לְפֶתַע עַל מַה לְדַבֵּר עִם גְּבָרִים, שֶׁיָּצָא לִי לִפְגֹּשׁ בַּבֹּקֶר. אֲחוֹתִי נִסְּתָה לִפְרֹץ אֶת קִבְרָהּ בְּאוֹלִימְפְּיָאדַת בַּרְצֶלוֹנָה, וּמוֹתָהּ הָיָה הַיָּחִיד שֶׁכִּמְעַט גָּמַר אוֹתִי. וּכְשֶׁכֻּלָּם נֶעֶלְמוּ וְלֹא נִשְׁאַר לִי עִם מִי לְשַׂחֵק, רַק יָשַׁבְתִּי עַל שְׂפַת הַמִּדְרָכָה, עַד שֶׁהַשְׁכֵנָה קָרְאָה לְאִמִּי וְאָמְרָה לָהּ: הֵי, הַיַּלְדָּה שֶׁלָּךְ כִּמְעַט נִדְרְסָה, וְאִמָּא שֶׁלִּי צָעְקָה עָלֶיהָ וְקָרְאָה לָהּ שַׁקְרָנִית.
